בתשובה לנעם טל, 29/06/05 23:51
 |
|
 |
||
|
||||
 |
שמחתי על המשפט הראשון בתגובתך. זוהי אחת מן הסיבות שאנחנו באייל ולא במקום אחר... ולעניין: אני מסכים איתך בעניין ביזור הסמכויות והאצלתן, ובעניין זה צבא ההגנה מחזיק בכמה עמדות נכונות: האימרה המפורסמת "כל מ"כ גנרל", והגדרת הפיקוד כ"מבוזר" 1 שמעניקות למפקד הזוטר חופש פעולה מלא בעת ביצוע משימתו. חיתוך שרשרת הפיקוד בעת ביצוע תחקור יכולה להיות נכונה, לפעמים, אם הדרג הממונה הגבוה רוצה לקבל תחושה של ההתרחשויות בדרגים הנמוכים, ובודאי לא כנוהג כללי. אני מתאר לעצמי שרה"מ המנוח לא נהג לתחקר כל מארב, אלא רצה להבין מהו הלך הרוח בקרב חיילי צה"ל בנקודה ספציפית. אבוי לנו מפיקוד בכיר מנותק שאינו מכיר את הלך הרוח אצל החיילים הזוטרים, כפי שמקובל בצבאות הענק הזרים. פניה כזו מאפשרת גם לחייל הפשוט להגיד את אשר על ליבו בנושאים כלליים ואסטרטגיים, שבהם אין לו אוזן קשבת אצל מפקד המחלקה או הפלוגה 2. לעניין המקרה דנן, אני חושב שאנו חלוקים בנקודה אחת: מיהו הממונה על התנהגות הקצינים בצה"ל והגדרת תחום אחריותם. אני סבור שזהו נושא ראשון במעלה, שעל הרמטכ"ל עצמו לעסוק בו הן על ידי קביעת הכללים והן על ידי מתן דוגמא אישית. לטעמי, ראש אכ"א לא רלבנטי לנושא, משום שהוא עוסק ביישום מדיניות כ"א ברמה הטכנית בלבד. 1 במקור "פיקוד מבוזר מוכוון מטרה". 2 אני זוכר כדוגמא ביקורים של קצינים בכירים מאד בחיל החימוש בפלוגת הטנקים בה שירתתי. לאחר שבירת קרח קצרה, התחילו חיילים רבים להעלות הערות תכנוניות על מבנים מסויימים בטנק כמשתמשי קצה. לעומת זאת, זה כנראה לא טבעי לגשת למפקד הישיר ולהעיר לו על מבנה בעייתי בטנק, כי זה נראה כורח המציאות ולא בר שינוי על ידי המפקד הזוטר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים בעניין ביזור הסמכויות והאצלתן ויתרונו היחסי של צבא שמרבית חייליו יכולים למלא באופן חלקי את תפקידו של מפקדם הישיר במידה רבה של הצלחה. זוהי ''התערבות מלמטה למעלה'' וגם לדעתי זה מצב רצוי. המחלוקת בינינו (להבנתי) היא בסוג המעורבות. אני מעדיף לראות ברמטכ''ל מנהל בכיר ומיומן של מערכת היררכית, ולא מנהיג ''רוחני הנותן דוגמא אישית''. ממילא הרמטכל הנוכחי לא הוביל חילים בקרב. כטייס הוא זאב בודד ואין ביכולתו להביא לצה''ל את רוח ההקרבה והמסירות של הרמטכל המנוח רפאל איתן, שעבר את כל התפקידים ממ''כ מ''פ, מג''ד מח''ט וכו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
* אני מעדיף לראות ברמטכ"ל מנהל בכיר ומיומן של מערכת היררכית, ולא מנהיג "רוחני הנותן דוגמא אישית". גם אם אקבל את עמדתך (ואיני רואה מה עניין רוחני לדיון), מנהל בכיר ומיומן הוא בדיוק מנהל שמגדיר את הסטנדרטים הנדרשים מהקצין. אחד מתפקידי המנהל הבכיר הוא להגדיר בצורה ברורה את תחומי הסמכות והאחריות של בעלי התפקידים במערכת, על מנת ליצור אחידות בארגון ובהירות בנוגע למה שנדרש מממלאי התפקידים. הבט לדוגמא ברופא המבצע הליך רפואי בצורה בעייתית. נניח, מבצע פעולה שאינה בסמכותו משום שלא היה רופא בכיר ממנו בבית החולים באותו רגע. צריך להחליט האם הפעולה שנקט היתה סבירה, ואין לכך תקדים ברור. לדעתי זוהי החלטה של מנהל בית החולים, ראש המערכת 1, ולא של מנהל המחלקה או האגף. הסיבה לכך היא היות ההחלטה עקרונית ונוגעת לכל הרופאים בבית החולים שיכולים להיות במצב דומה. זוהי החלטה עקרונית, ערכית ומקצועית, שנמצאת רק בסמכותו של ראש המערכת. נניח שבאותו השבוע היתה מסיבת סיום של יחידה בחיל האוויר, יחידה בחיל הים ויחידה בזרוע היבשה. בשלושת המסיבות אירע האסון שקרה ביחידת ההנדסה. האם אתה מצפה שכל ראש זרוע יחליט לבדו מהי האחריות המוטלת על מפקד הצוות? האם תהיה מוכן שהגדרת מקצוע הקצונה תהיה שונה בכל מקום בצבא? 1 אולי מנכ"ל משרד הבריאות; איני בקיא בצורתה של המערכת הרפואית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכל יחידה קיימת דרישת אחריות שונה מהדרג הפיקודי, ביחידה אחת בה שירתתי הוצאתי לבד פעילויות ונשארתי אחראי בודד על מוצב, לאחר מכן בתפקיד זהה ביחידה אחרת לא הרשו לי לפרוק את הנשק של עצמי לאחר שמירה (בסיס של מפגרים, אין מה לעשות). דינו של קצין שמפקד על לוחמים כדרג פיקודי עליון בשטח (מה שהרבה מאוד פעמים קורה כבר בדרג מפק''צ) לא דומה לדינו של קצין שמפקד על חבורת ג'ובניקים כשמעליו ארבעה דרגים נוספים של פיקוד בבסיס והאחריות שלו כלפיהם היא מנהלית בלבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
* "בכל יחידה קיימת דרישת אחריות שונה מהדרג הפיקודי" מסכים. אבל קיימות מספר דרישות כוללות, ברמות שונות עבור חיילים, מפקדים וקצינים בכל יחידות הצבא. דרישות אלה מנוסחות במספר מסמכים, החל מהוראות הפיקוד העליון ופקודות מטכ"ל וכלה בקוד האתי המחולק לכל חייל. התותחן בטנק בעזה והזמרת בלהקת פיקוד העורף מחוייבים - במידה שווה - לאמינות, ללבישת מדים אחידים ולאיסור ראיון לכלי תקשורת. מפקד מחלקת הטנקים של התותחן האמור וקצינת הזמר בלהקה אחראים - במידה שווה - לבדוק שפקודיהם במצב נפשי תקין, שאינם מגלים סימני מצוקה ומפזרים רמזי התאבדות. התסכים איתי שהרמטכ"ל רשאי - וצריך - להכריע בשאלת אחריות המפקד לחיי פקודיו בשעת פעילות משותפת בחופשה ? בתמורה, אסכים אתך שהרמטכ"ל רשאי - אך אינו צריך - להחליט האם פורק הנשק יהיה רב-טוראי או סמל. יש עסק ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה אם קצין עם עודף מוטיבציה יחליט לקחת את הדברים כלשונם, וביציאה הבאה למועדון בת"א, כשהוא יראה את אחת הפקודות שלו, הוא ימצא לנכון להגיד לה כמה לשתות וכמה לא לשתות ? הרי הוא מפקד שלה גם אם מדובר באירוע שלא אורגן במסגרת מחלקתית. סגל שנשאר סגל באירועים מחוץ לצבא, ימצא את עצמו מחוץ לאירועים. זה נחמד כשהסגל שותף למסיבת סוף מסלול, אבל אם קיים החשש שהם עלולים לנסות לחלק הוראות (הרי לא כתוב לאדם על המצח "אני שותה היום למוות", מן הסתם הרבה השתכרו ורובם המוחלט בסדר) הם פשוט לא יוזמנו, מה שיפגע בגיבוש של היחידה (פחות רלוונטי בסוף מסלול, אבל ניחא) ולא יוריד את מספר הקורבנות. לגבי רמת האחריות של המ"מ והקצינה, אין דמיון בכלל. מ"מ של מחלקת טירונים הוא קצת מעל אלוהים, כי לאלוהים סוגדים כשהמ"מ מחליט ולמ"מ כל הזמן. הוא קובע בשטח מה יקרה, אולי אחרכך החייל יוכל לנסות ללכת לקב"ן, אבל במשך שבועות ארוכים הוא הסמכות העליונה והאחריות שלו בהתאם. לעומתו חבר שלי ביחידה מאוד חשובה אבל עורפית, גילה לתדהמתו בקורס קצינים שהוא צריך לעדכן את המפקד שלו כשהוא הולך לרופא (בטירונות הוא לא חלה), כי ביחידה שלו חייל שמחליט להעדר מסיבה רפואית לא מודיע על כך למפקד, אלא לכל היותר מראה אישור בסוף החודש (כדי שלא יקחו לו יום חופש). אותה קצינת זמר היא לא הסמכות העליונה, חיילת (או חייל) שמרגישה שקשה לה בלקה או בחיים יכולה לפנות להרבה גורמים בבסיס וגם באזרחות, לכן בהכרח האחריות של הקצינה קטנה יותר. היא נמצאת תחת עינה של הקצינה חלק קטן בהרבה מהזמן ובמסגרת אינטנסיבית פחות, לכן גם היכולת של שלה לגלות בעיות קטנה יותר. נכון שבאופן אידאלי גם היא צריכה להיות אחראית ברמה הגבוהה ביותר, אבל זה לא פרקטי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |