|
||||
|
||||
גם אני תמהה ומשתאה כמוך, ועם זאת - אני מבינה היטב את הצרכים הפסיכולוגיים שעליהם עונה ה*אמונה* הדתית, תהא אשר תהא, אצל רבים מאוד - וגם את החיפוש אחר נחמה ובטחון, אותו משרתים, לעיתים קרובות, ה*פולחנות* הדתיים (מנהגי אבלות, כדוגמה בולטת במיוחד). |
|
||||
|
||||
כמעט *כל* הפולחנות הדתיים, כך נראה לי, משרתים את החיפוש אחר נחמה וביטחון. (כמו הרבה "פולחנות" אחרים). |
|
||||
|
||||
את מעלה צד מענין כאילו אמונה דתית עונה על צרכים פסיכולוגיים, נחמה ובטחון או מנהגי אבלות. להנחה הזאת יש לפחות שתי חולשות, האחת מעמידה את המאמין כאילו אמונתו באה כדי להשיג תועלת כזו או אחרת, החולשה השניה היא ההנחה שהמאמין בחר להאמין מתוך שיקולים תועלתיים עתידיים. לא נראה לי כי מאמינים מבססים את אמונתם על שיקולים תועלתיים, גם הבחירה היא לא חלק של החינוך הדתי. האופיני הוא החינוך הדתי מינקות, הילד רואה את הוריו היקרים שהוא אוהב ומכבד ותלוי בהם מתפללים, הולכים לבית כנסת, מניחים תפילין, מברכים על כל דבר, הלימוד הדתי מתחיל בגיל צעיר ומבוסס על שינון טקסטים. השפה שופעת ביטויים המניחים את קיום האלוהים. האפשרות שהילד ינסה להרהר או לערער היא כמעט בלתי אפשרית. |
|
||||
|
||||
בעניין הצרכים הפסיכולוגיים שהאמונה עונה עליהם, אין כאן שום ''כאילו''. אין ספק ש''רוב'' הדתיים מוצאים בדת נחמה של''רוב'' החילוניים אין ממה לשאוב אותה. |
|
||||
|
||||
השימוש שאתה עושה במילים ''כאילו'', ''רוב'' הוא בעייתי, הרי בני אדם אינם דומים אחד לשני, כך שאין ספק שלא אמרת דבר. |
|
||||
|
||||
אם אתה אמרת משהו בתגובה 312875 - אין ספק שפיספסתי אותו. |
|
||||
|
||||
אתה צודק בהחלט בתיאור שנתת, ברמה המיידית של ילד והוריו, חינוך וסביבה וכולי. דבריי יש להם נגיעה בדרג גבוה וכולל יותר - בשאלה איך נוצרו הדתות, ע''י מה נוצרו ולשם מה. בשאלה זו - זה ברור למדי שהדתות, לאורך קיומו של המין האנושי - שירתו אינטרסים שעניינם הסדר החברתי והמדרג השלטוני - ובלא ספק גם שירתו צרכים פסיכולוגיים של הפרט, שאם לא כן - לא היו זוכות להיענות רחבה כזאת (שאף אתה עצמך הבעת את השתאותך נכחה, וכמוך גם אני) - בקלות רבה כזאת. |
|
||||
|
||||
ניסיתי להוציא מהדיון את ''התועלת'', גם חוקרים של מה שנקרא ההיסטוריה של הדתות לא יכולים להגיע לתקופות קדומות ונאלצים להסתפק בחקירת שבטים נידחים או קבורות ארכיאולוגיות. מה שמביא את המסקנות שלהם לתחום של האולי ויתכן. גם קיום אסכולות עם מסקנות שונות מאותו חומר לא מוסיף להכרעה האם ההתחלה של הדתות הייתה פליאה מול כוחות הטבע או התגלות או החלטת רשויות. תסכימי איתי שלא התקיים דיון בשום שלב בהיסטוריה שמסקנתו הייתה המצאת דת, או לפחות אין לנו שום ידיעה על כך. מה שאת עושה זה במידה מסוימת הפיכת היוצרות, כיון שמקובל כי הדתות משרתות אינטרסים חברתיים ועונות על צרכים אישיים כאלה ואחרים אז בהיגיון של מניע מי שנהנה מהדת הוא זה שהמציא אותה. מה שאני אומר שאין טעם להכנס למקורות והצדקות לדברים קיימים. הדתות קיימות זו עובדה, מיליארדים של בני אדם מאמינים זו מציאות. אני יכול להצהיר שאני מכיר אישית מספר בני אדם שסתם אינם מאמינים, אינם נצרכים לשרותי דת משום סוג שהוא. אנשים הרואים בשרותי הדת הנכפים על האזרחים סוג של כפיה לצורך סחטנות, מנגנוני כשרות המעלים את מחיר המצרכים כדי לקיים צבא של טפילים, מערכת חינוך לבורינות המגדלת צעירים שלא מוכנים לחיים המודרניים, חוקי אישות ארכאיים הכופים על נשים וגברים אומללות למשך שנים. ידוע לנו מזה מספר מאות שנים שתמונת העולם של הדתות כמו בורא ובריאה אין להם שחר. ובכל זאת אנשים משכילים שמודעים להיסטוריה, לחקר גוף האדם, לאבולוציה, ממשיכים להאמין בטקסטים ארכאיים ואנאכרונסטים. על כך אני תמה. |
|
||||
|
||||
כמה מלים על נחמותיה של הדת. דורות רבים היו בני אדם מופתעים מבצורות ומגפות שגרמו לסבל רב, מוות בטרם עת של המוני בני אדם, תמותת תינוקות הייתה מכה נפוצה. הסבל הזה שרובו נבע מבורותם של הבריות, אי ההבנה על מקורן של מחלות, התלות בגחמות מזג האויר, כל אלה נוצלו בכשרון רב על ידי הדתות. נבנה בנין של פחד עם מושגים כמו שכר ועונש להסבר מכות טבע, חטאים מסוגים שונים, הפחדה עם עולם שאחרי המוות, המצאת הנשמה שנשפטת לפני האלוהים. לבני אדם מפוחדים יש צורך בתפילות ונחמות, והוקם צבא של רבנים ומשגיחים אשר תמורת תשלום מתאים יחלקו קמעות, ברכות, ופולחנות. בתקופה המודרנית, המחקר המדעי הצליח לגלות את הסיבות ולהדביר את רובן של המחלות, האריך את תוחלת החיים ואיכותם, חולי נפש שסבלו בבתי חולים, מקבלים תרופות ויכולים לתפקד בקהילה. אדם חופשי מאמונות הבל יודע כי המוות הוא סופי ואין אחריו מאום, שום נחמה לא תשנה את העובדה הפשוטה כל כך. אני משתאה לנוכח הצלחתן של הדתות להתקיים בעולם המודרני, לדעתי זו הוכחה לכוחה העצום של השמרנות בחייו של האדם. |
|
||||
|
||||
איננו חלוקים על התיאור כפי שאתה מביא אותו. ואעפי"כ - את הסיוע הנפשי-אישי שמביאה האמונה הדתית אני רואה סביבי, ופה ושם אני מצטערת על כך שאני עצמי איני יכולה להפיק סיוע שכזה בשיטות דומות. הדבר נכון, אגב, לעיתים, גם אצל אנשים מאוד משכילים, אם כי אולי הוא מאפיין יותר שכבות סוציאליות נמוכות. אשר לידיעת המוות ששום נחמה לא תרפא לה - לא מדוייק. אתה מדבר על ידיעת האדם כי *הסוף הוא אכן סוף, והוא בלתי נמנע*, ואתה צודק. אך מה באשר ל*התמודדות* עם אובדן יקירים, אהובים, אפילו צאצאים, לא עלינו? - האם לא נזדמן לך לראות בימי חייך אנשים אבלים המקיימים את הריטואלים המקובלים - וההיצמדות במשך תקופה מסויימת לסדרת פעולות ידועות וקבועות מראש מסייעת להם לחזור אל החיים הרגילים? אני ראיתי, והתרשמתי שיש בדבר תועלת. ומצוות ניחום אבלים, למשל, האם לא נזדמן לך להיות עד לה? לי כן. והאם לא נוכחת שהחברותא שעקב מיתותא - יש בה משום נחמה? אני כן. ובכל כך לא באתי להמליץ על הדת אלא רק להסביר מדוע נהיית האנשים אחריה היא כה מובנת לי. אין ספק שהיסטורית, חברתית, הדתות מביאות הרבה יותר נזקים מאשר תועלת, עד עצם היום הזה. ואשר לכוחה של שמרנות - גם על כך יש בינינו הסכמה מלאה. |
|
||||
|
||||
אני גם מסכים איתך לגבי ההקלה כאשר משתתפים בצער חברים ומשפחה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |