 |
"לדעתי, שאלת המפתח שדרכה ניתן להבין הרבה ממה שמתרחש אצלנו היא, האם הימין האמוני הזה מסוגל להיות שותף למערכת דמוקרטית בה ה"סמולנים" ועקרונותיהם שולטים (בכפוף לכללים שאין רודנות של הרוב, ונשמרות זכויות האדם הבסיסיות)? או שהוא ישבור את הכלים?
התחושה שלי היא שהוא לא יהיה מסוגל. הוא יחסום כבישים, או יקים בעפרה את "מדינת יהודה" העצמאית, ויבקש הכרה של האו"ם וכדו'. כלומר, הימין האמוני מוכן להיות שותף למשחק הדמוקרטי שמתקיים כאן, רק אם ברור ש*הוא* יהיה בשלטון. (לדעתי הוא חושב אותו דבר גם לגבי הערבים, אבל נניח לזה כרגע). אם ה"סמולנים" ישלטו כאן, לא שווה למתנחגדים להשאר, הם בעצם מאבדים את השייכות למדינה, ובעצם "יוצאים לגלות". אין כלום שמאחד בינם ובין הסמולנים, שבשבילו הם מוכנים לוותר על ביטוי מלא של עקרונותיהם, ולהשאר עם ה"סמולנים" באותה מסגרת מדינית, כאשר *הם* מנהלים את המדינה.
לפי הניתוח הזה, אפשר להבין שקשה מאוד לימין האמוני לקיים כללי משחק דמוקרטי, כלפי מי שניצחון *דמוקרטי* שלו, פירושו איון של המוטיבציה של הימין האמוני לקיום המדינה. לפיכך, ההתנהגות הלא דמוקרטית של המתנחגדים בעניין ההנתקות, היא כמעט הכרח קיומי עבורם.
לדעתי, הביקורת, השנאה, ובכלל ההתייחסות של הימין ל"מתנחגדים" נובעים מנקודת המבט הזאת, ולא ממעשים שהסמולנים עשו, או מהדאגה לרווחת הערבים. גם תפישת המציאות של הימין, כאילו השאיפה המשותפת לשני העמים היא להשמיד זא"ז וכו' וכו', ורק חוסר האמונה וקיצוניי הסמול מונעים את הנצחון המיוחל, מושפעת באופן ישיר מהסיטואציה המסובכת הזאת. לא מהנתונים בשטח.
האם הניתוח הזה נראה לך?"
שתי הערות:
1. מאז 1977 היו פה לא מעט ממשלות ימין. (אלא אם כן רק עקרונות יודונאציים מאפיינים ימין אמיתי).
2. לפי ראיית המציאות שלך הסמול החדש הוא אריאל שרון. איך זה מסתדר עם הקביעה "השמאל של "מדינת כל אזרחיה"-מערבית ליברלית"?.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש