בתשובה להעלמה עפרונית, 18/06/05 16:56
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זה נשמע מוזר מאוד. אם מישהו מונע ממני להתאבד, אני אמורה לשפות אותו בגין הוצאות שנגרמו לו מכך? ובעניין ה*כבוד* - זה בכלל משונה. א6ם אחליט, על דעתי האישית, לפרסם מודעה על סגולותיו התרומיות של X, שהושמץ באופן בוטה - האם הוא אמור לשלם לי עליה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בעניין הכבוד, זה אכן משהו שהפתיע גם אותי. אבל אני חושבת שהדוגמא שלך לא נכללת במסגרת הזו, כי הדרישה היא להוצאות *סבירות*. לי לא נראה שמדובר בהוצאה סבירה במקרה הזה, אבל לדעתי אין הרבה משקל כרגע. נושא ההתאבדות בחוק הוא חריג לעבירות האחרות, כי מדובר באדם שפוגע בעצמו. עד לפני כמה שנים (עשור? שניים? לא יודעת) הייתה קיימת עבירה של "נסיון להתאבדות"1 וביטלו אותה, מתוך רציונל שאומר שאם מישהו רוצה להתאבד, הוא צריך טיפול, ולא שיוגש נגדו כתב אישום. בחוק העונשין ישנם עדיין איסורים בדבר "שידול להתאבדות" ו"סיוע להתאבדות"2. מה זה אומר? אני לא בטוחה אם אני יודעת. נראה לי שאפשר לגזור מזה שתי מסקנות: * התאבדות היא חריג לכלל העבירות האחרות, ולכן לתת אותה כדוגמא ל"מופרכות" של חוקים אחרים, לא תופסת. * אני מנסה לחשוב על איזה ערך מגן הסעיף על סיוע להתאבדות. נדמה לי, שמדובר ברעיון שגורס שקדושת החיים כל כך משמעותית, שצריך לעשות הכל כדי למנוע פגיעה בה. לכן, אם מדובר בערך חשוב כל כך, עד כדי שאפשר יהיה להעניש אותי על זה שסייעתי לך להתאבד3, כנראה שמדובר בערך מספיק חשוב ומשמעותי ואז נרצה שאנשים אחרים יעשו הכל כדי למנוע ממך למות, מבלי ששיקולים כלכליים ימנעו את זה מהם. זה נשמע קצת מבולבל (בראש שלי זה יותר מובן, סליחה) אבל זה בעיקר כי מדובר ברעיון שאני לא בטוחה עד כמה הוא נכון. ועוד יותר מזה, אני לא בטוחה גם עד כמה הוא ישים. אפשרות נוספת היא, שהמחוקק חשב שההחלטה להתאבד היא החלטה רגעית, ואז אם מנעתי ממך להתאבד אולי תכעסי עכשיו, אבל מחר-מחרתיים-בעוד שבוע, תודי לי על כך, ותשמחי להחזיר לי את ההוצאות שהוצאתי לשם כך. 1כי טכנית, קשה להעניש מישהו שהצליח. 2חריג, כי באופן עקרוני עבירות של שידול וסיוע הן עבירות נגזרות שתלויות בקיומה של עבירה עיקרית. כלומר, אם יש עבירת "שוד" אפשר לגזור מכך עבירת "סיוע לשוד". אם אין עבירת "אכילת תותים" אי אפשר להאשים מישהו ב"שידול לאכילת תותים" 3למרות שביקשת, והתחננת, והשארת עדות כתובה חתומה בארבעה עותקים שבכלל לא רציתי אבל מיצפנת אותי עד שלא הייתה לי ברירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מיצפנת" אותי? את רצינית? מה זה, מיצפאן? ואני ממש לא מבטיחה לשלם למישהו שמנע ממני להתאבד. וגם לא מבינה מדוע ההודעה שבה מסרתי בעיתון שאת בן אדם נפלא ביותר איננה "הוצאה סבירה", אחרי שהשמיצו אותך באייל והטילו ספק ברצינותך (ראי תגובה זו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסבירות שהתכוונתי אליה הייתה לסבירות הפעולה, לא לסבירות ההוצאות. וכמו שיעקב ציין, הכוונה בעיקר למקרים הדרושים כאן ועכשיו. (בניגוד לפרסום מודעה בעיתון. אני משוכנעת שאת מסוגלת להבין לבד מה ההבדל, ואם לא, אין לי שום כוונה לנסות ולהסביר לך את זה) מעבר לזה, לאור העובדה שאני לא המחוקק, (שדחף שם את עניין הכבוד) לא שופט, (שצריך להחליט אם לחייב אותך או לא בתשלום) ואפילו לא עורכת דין, (שאמורה להבין אם ואיך מיישמים את זה בשטח), אני חושבת שזה הזמן לציין באופן רשמי שאין לי שום בעיה אם את כן או לא רוצה להתאבד, אם כן או לא מישהו יעזור לך או ימנע זאת ממך, ואם כן או לא תטרחי לשלם לו אחר כך. _________ העלמה עפרונית, קצת ממורמרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוי-יוי-יוי. שוב נתקענו עם המחסור בגופן אירוני.:) שאלתי על "מיצפנת" כי אינני מכירה את הפועל הזה. שאלה פשוטה ותמימה. לא שיערתי לרגע שאת מחוקקת, שופטת או עו"ד (רק מטעמים של גיל, כמובן. יש אםשרות שתהיי פעם אחד מהם, לא?). נפגעתי עמוקות מאדישותך לגורלי במידה שאתאבד, אבל אני מבינה שאת נסערת (אמנם בלי סיבה - חשבתי שאני צוחקת איתך, לא תוקפת אותך), אז לא נורא. אני אגסוס לי לבד בשקט.:) בקיצור, אני מקווה שהבהרתי עכשיו שלא אלייך כיוונתי את הסתייגויותיי מהחוק, אלא לאלה האחראים עליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זנות אינה עבירה בישראל, שידול לזנות כן. (ונדמה לי שגם מחייה על רווחי זונה שזה שם אחר לסרסרות). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |