|
יש הרבה יותר הגבלות על זכויות יוצרים1 מאשר מה שיכול לצפות מי שמסתכל בהתייחסות נאיבית שמקבילה זכויות יוצרים לזכויות רכוש פיסי.
אני לא בטוח ספציפית לאיזו מגבלה התכוונת:
קודם כל, החוק בארה"ב (ואני חושב שגם בארץ) קובע מחיר קבוע לקאוורים. מי שרוצה לעשות קאוור צריך לשלם אותו לבעל הזכויות יוצרים, וזהו. בעל זכויות היוצרים לא יכול לסרב לאפשר את הקאוור ולא יכול להתנות את הזכות הזו בתשלום גבוה יותר מזה שנקבע בחוק. משתמשים בזה כל הזמן, ומעניין אותי לדעת אם החוק הזה רלבנטי לדיסק שרצו להוציא עם השירים של יונה וולך.
יש כמובן "שימוש הוגן". אתה יכול לצטט, לעשות פרודיה, לצלם, להשתמש למטרות חינוכיות... אבל בפועל הקו דק, ההגדרה עמומה, ועורכי הדין של בעלי הזכויות ממתינים כציפורי טרף חדות עין וצמאות לדם.
יש עוד הרבה. זה נובע מההתפתחות של חוק זכויות יוצרים מחוק מסחרי (כמו פטנטים – "כדי לעודד המצאות לטובת הציבור, הרי לך מונופול לזמן קצוב, תהנה") יותר לכיוון של חוקי רכוש, כשעכשיו המעמד לא ברור ומשתנה בהתאם לפוליטיקה.
אני ממליץ בחום על Free Culture של Lawrence Lessig שדן בדיוק בנושאים האלה מהכיוון של אינטראקציה בין הפן החברתי, התרבותי, המסחרי, החוקי והטכנולוגי. אחד הספרים המעניינים ביותר שקראתי בזמן האחרון, מרתק ומעורר מחשבה (ופרובוקציה). אני אשמח להשאיל לאנשים שאני מכיר.
1 כוונתי לcopyright. יש גם פטנטים וסימנים רשומים שעוד יותר שונים מזכויות על רכוש פיסי מזכויות יוצרים, ואינם שייכים לעניינו כלל.
|
|