בתשובה להאייל האלמוני, 16/06/05 23:44
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ואכן, במקום כלשהו כאן בדיון הביא מישהו את הנתונים הנ"ל. כמובן שפגים נמצאים בעמדה "נוחה" יותר למות. ואנחנו, לפי טענותי, יכולים לעשות יותר. דבר מיידי, פשוט, ושלא עולה כסף אלא רק מכניס הינו הבנק חלב אם. אולי הוא איזוטרי יחסית לזיהומים, אבל הוא יכול להקל על עבודת הצוותים הרפואיים, לשפר חיים, להציל אותם, ובל נשכח- לא מדובר כאן רק בפגים. אמנם זו נקודת המוצא שלי כיו"ר עמותת לה"ב- אבל מדובר על הטבה לתחלואים רבים ואחרים. ורק כדי להסביר מדוע השתמשתי בנתון לגבי תמותת פגים. מדינה נמדדת בין השאר לפי אחוז תמותת התינוקות בה. זה מדד מקובל בכל סטנדרט בין לאומי לבדיקת ה"קידמה" במדינה. אפילו אנחנו משתמשים בו רבות בויכוחים דמוגרפים- מזרח תיכונים (אנחנו משמע הציבור בישראל ולא אני, אתה או הוא). לכן ראיתי לנכון להשתמש בנתון שזמין ומובן יחסית בקלות. דמגוגי? מקבל את הדין. הוא לבטח איננו עומד בסטנדרטים רפואיים- אבל האם הצגת הדברים באור שונה תשנה משהו מנכונות הקמת בנק חלב האם? האם לא השורה התחתונה היא שמשנה? הרי כל כתיבת המאמר הינה דמגוגית. מה איכפת לכם איך הכרתי את ביתי? תחושותי בלידה המוקדמת? כרית הסיכות והצלקות שנשארו בה? הרי כל אלו אינם רלוונטיים כלל לבנק חלב האם. אבל מכיוון שהמאמר איננו רפואי ומחקרי- אלא סוציאלי- חברתי, הוא בא להעביר תחושות, עובדות רקע ולכל אורכו הינו בא להסביר עמדה מסויימת. ושימוש בנתון מסויים יתכן ואיננו מחקרי, אך הוא אפקטיבי להעברת תחושות, מצבים, ועוזר להגיע להסכמה. גם אם לא כאן- הרי במקומות אחרים. אז אני מבין ומודה. אני לא חף מדמגוגיה, אבל בתור לא-רופא ובתור כן- נציג ציבור, האם לא צפוי ממני להשתמש ב"דמגוגיה זולה" שמשמשת למטרה טובה? או שהמטרה לא משנה כלל והדרך צריכה להיות נתונה לביקורת מתמדת? אני לא ציני. אני באמת שואל. האם אתם חושבים שהשימוש בנתון ההוא שגוי לאור מטרתינו- הקמת הבנק חלב אם בישראל? ובהחלט היה לי נחמד להיות חלק מהדיון כאן. אני מקווה שעוד יצא לי "להציק" לכם הרבה, ולא רק בכובעי כיו"ר עמותת לה"ב, אלא בכובעים נוספים שאינני יודע אם נאה ויאה לחשוף אותם. רק אולי במילה, ואולי יהיה מענין לשמוע את תגובותיכם על הפרויקט הזה- רפורמה בימי מחלת ילד (הוגש כבר לקובעי המדיניות ואני מקווה שיתפוס תאוצה בקרוב). בכל אופן- לילה טוב, אני |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
המטרה לא משנה כלל והדרך צריכה להיות נתונה לביקורת מתמדת! בדיוק זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שאף פעם אין אף פעם, כך גם הכל לגופו של ענין- לפחות לדעתי... | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |