|
||||
|
||||
אותי מסקרנת השאלה האם התרבות נבנית על ידי הפרסומת או שהפרסומת (המיסחרית) מתייחסת לתרבות הנתונה. למשל, בדוגמה למעלה, האם המפרסמים רוצים שנחשוב שחלקה=שווה או שהם מניחים/יודעים שרבים מאיתנו חושבים כך ומעצבים את הפירסומת שלהם בהתאם. אני חייב להודות (גם במחיר של תג שובניסטי) שאני אישית מעדיף חלקות. וזה היה המצב לפני ששמעתי את הפרסומת ההיא. אם זה המצב הנפוץ, מה הטעם להתעצבן על המפרסמים? הרי אם "הדעה השלילית" הזו (שמשווים אפילו לנאציזם) הייתה במוחותינו לפני הפרסומת, צריך לשפץ אותנו ולא את הפרסומת, לא? הדרך הבטוחה לטפל במחשבה המתועבת הזו - שרגליים חלקות זה יפה - היא, כמובן, באמצעות חוק שיאסור על גברים שובניסטיים לבחור את בנות זוגן לפי חלקות הרגליים (למשל, הרבנית במקווה תוכל לבטל את חתונה אם לא ימצאו מספר מניח את הדעת של שערות על רגלי הכלה). יתר על כן, עם מעט שיכלולים טכנולוגיים אפשר וצריך לאסור על גברים אפילו ל-פ-נ-ט-ז, גם כשהם לבד באמבטיה, מגע עם רגל נשית חלקה. הפנטזיות הללו הן חלק מהתרבות המתועבת שעלינו לקעקע ולעקור מהשורש. ובמסגרת זו, שילטי החוצות של "מנסטריון האמת והיופי" יכריזו בכל פינה "רגל שעירה היא רגל נאה". והקפיטליסטים רודפי הבצע יזדרזו לספק (בסובסידיה ממשלתית, כמובן) הורמונים לגידול שער. אז, עם הזמן, נתחיל סוף סוף לראות פרסומות *נכונות* בלשון "שעירה=שווה". ובא לציון גואל. חג שמח ושעיר. |
|
||||
|
||||
גם לדעתי זאת שאלה טובה, ואני לא מכיר דרך להכריע בה. יותר מדי משתנים, ויותר מדי פרדיגמות אפשריות לניתוח התרבות. |
|
||||
|
||||
הלו?! זה יהונתן? מה הבינריות הזו? מה הלחץ להכריע? תפרוש את הפרדיגמות או חלקן ונראה. בסך הכל עוד לא הגענו ל 2000 תגובות בדיון הזה. סתם, כנראה שבאמת קשה להכריע. מה שמוזר לי הוא שזה לא מפריע לאנשים "להכריע" נגד המפרסמים של חלקה=שווה. |
|
||||
|
||||
נראה לי שהקצף נגד המפרסמים יוצא לא בגלל שהם בודאות שוטפים את מוחות העוללים, אלא בגלל הסכנה שהם ישפיעו על מישהו בעבור חופן הדולרים המזוהם שלהם. אם למשל היית רואה מישהו שמכוון אקדח לתינוק ולוחץ על ההדק, ואחר כך מסביר לך "יש רק סיכוי של אחד למיליארד שהאקדח טעון, ומביאים לי מיליון ש"ח עבור זה שאני לוחץ על ההדק", לא היית מתרגז עליו וקורא לו "מתועב"? |
|
||||
|
||||
אם הייתי רואה את ההוא עם האקדח הייתי אומר לו שאם הוא חושב ש"רק סיכוי של אחד למיליארד" זה מעט, אז שיכוון את ההאקדח לרקתו הוא. פרסומת זה לא אקדח ואפילו לא עישון פסיבי. כשאני יושב בחדר עם מעשנים אני לא יכול להפסיק לנשום. אבל כשאני שומע פרסומת אני בהחלט יכול לבחור איך להגיב עליה. כבר עסקנו בזה לא מזמן תגובה 275196. |
|
||||
|
||||
נו, השורה הראשונה שלך זו לא תשובה. האיש, כשהוא שומע את זה, אומר "יאללה", מכוון את האקדח לרקה ולוחץ על ההדק עשר פעמים (או "טוען" עשר פעמים, או מה שתרצה, הרעיון הוא שבכל יריה הסיכוי שמישהו ייפגע הוא אחד למיליארד). בהסתברות של 0.00000001 הוא ממשיך לעמוד גם אחרי זה, ואז אומר "נו טוב, כדי להשיג את המיליון אני עדיין חייב לכוון לתינוק כשאני יורה" ואז חוזרים להתחלה. לא נראה לי שפתרת משהו - כשאתה האיש עם האקדח, לכוון את האקדח לרקה של עצמך זה לא מה שיתן לך את הכסף, והסיכון במקרה זה הוא עוד יותר נמוך (איזה פרסומאי ישנה את דעותיו בגלל פרסומות שהוא עצמו עשה?) לגבי השורה השנייה שלך - אני בעיקרון איתך, אם תקרא את מה שכתבתי בתת הדיון הנוכחי, אבל יש כאלו שטוענים שקיים סיכוי, ואפילו פצפון, שפרסומת תשפיע על בן אדם מבלי שהוא יכול לבחור איך להגיב עליה, והסיכוי הזה הוא בדיוק הסיכוי שהתינוק בסיפור שלי ייפגע. |
|
||||
|
||||
אני חושב שהבנתי את הסיפור שלך ומה שניסיתי לומר בתגובתי הוא שאסור (=לא מוסרי) לאיש עם האקדח להחליט איזה סיכון התינוק צריך לקחת. לעניין זה 0.99 או 0.0000001 שווים בעיני. אני מסכים שקיים סיכוי, אפילו יותר מפצפון, שפרסומת תשפיע על הבנאדם ונראה לי שזה דומה לסיכוי שהבנאדם יפגע בתאונת דרכים. לא נראה לי שהסיכוי הזה מצדיק ביטול המכוניות. |
|
||||
|
||||
שתי השורות שלך נראות לי כאילו הן מתנגשות, למרות שזו כנראה אשלייה אופטית שלי. מצד אחד, לא מוסרי לאדם לכוון את האקדח על תינוק למרות שהסיכוי שהתינוק ייפגע קטן מהסיכוי שייפגע אי פעם בתאונת דרכים. מצד שני, כן מוסרי למפרסם לשחרר לחלל העולם פרסומת שעלולה לגרום לבן אדם לאמץ השקפות "רעות". אז אי ההתנגשות נובעת מאחד משני דברים: א) אתה לא חושב שפרסומת היא דבר אקטיבי כמו לכוון אקדח וללחוץ על ההדק, אלא יותר כמו תאונת דרכים - היא דבר ש"קורה". אני לא חושב שזו באמת דעתך, כי ברור שמפרסם פועל בצורה אקטיבית, וב*מטרה* להשפיע על מי שקולט את הפרסומת. גם אם הוא אינו מתכוון שאנשים יתחילו לחשוב שחלקה היא שווה, הוא מודע לכך שזו תהיה תופעת לוואי. ב) אתה טוען שזה שפרסומות יגרמו למצב שבו אנשים מתחילים לחשוב שחלקה היא שווה לא מצדיק את ביטול הפרסומות שאומרות שחלקה היא שווה. כלומר, עניין של חופש פרסום. אחרי שתגיד איזה משתי האפשרויות נכונה (אולי אפשרות ג'?) נוכל להתחיל להתווכח. |
|
||||
|
||||
(ב) עדיפה בעיני ודאי שהמפרסמים אקטיביים ממש כמו שאני אקטיבי כשאני מתיישב ליד ההגה. אני חושב שכל פעם שאנחנו מדליקים את האוטו אנחנו מוסיפים (משמעותית) לרמת הסיכון הכללית. אני מניח שיש אנשים שבגלל הפרסומת יחשבו חלקה=שווה. אני לא משוכנע שזו מחשבה רעה או טובה והעיסוק בהערכת מחשבות די מרתיע אותי. אבל גם אם זו "מחשבה רעה", כל עוד לא הכניסו לך אותה במרמה (כמו היפנוזה), בעיני *אתה* אחראי לזבל שנכנס לך למוח. כי אם נשתיק היום את המפרסמים, מחר ישתיקו אותי כי אני חוזר ואומר *אני אוהב ח ל ק ו ת !*. וזה יהיה רע. |
|
||||
|
||||
אני נוטה להסכים איתך, אבל יש שני טיעוני נגד לא רעים: א) אולי "חלקה=שווה" זו לא מחשבה רעה, אבל האם אין מחשבות רעות? מה עם "יהודי=רמאי", למשל? ב) כפי שטוענים כאן לא אחת (טיעון "שטיפת המוח" האהוב), הפרסומות מכניסות לך את המידע למוח במרמה, מבלי שתוכל להתגונן מפניו כי אתה לא קולט אותו בצורה מודעת. לדעתי, מהנסיון האישי שלי, זה בולשיט; אבל אני לא יכול להביא את עצמי בתור דוגמה ואני בטוח שיש הרבה מחקרים בנושא. |
|
||||
|
||||
א) גם "יהודי=רמאי" זו לא מחשבה רעה. לדעתי היא מחשבה מטופשת אבל לא "רעה". אם אמצא את עצמי בחברה שהדעה הזו מושרשת עד כדי כך שלמפרסמים כדאי להשתמש בה בפירסומיהם, ויהיה חשוב לי להשאר בין הטיפשים הללו, אני אתקומם נגד הדעה הזו ולא נגד המפרסמים שאומרים מה שאנשים חושבים. לעומת זאת, המחשבה "צריך להרוג יהודים/ערבים/אחרים" היא מחשבה רעה שנגד מפיציה נראה לי שצריך לפעול. ב) אם הפרסומות עושות זאת במרמה אז גם בעיני הן אסורות. כלומר אם יפעילו מכשיר פרסומת כשאתה ישן או מסומם. אבל אם אתה יודע, או יכול לדעת שאתה שומע אותה, אז לדעתי אתה אחראי. כי למרות ששמעת אתה יכול להחליט לא להיות מושפע. למשל, אני מוכן להתערב שהאלמונית שמדברת איתנו כאן שמעה 1000 פעמים חלקה=שווה ובכל זאת היא לא קונה מה שהם מוכרים. זה לא במקרה. |
|
||||
|
||||
מי שאומר ''מביאים לי מיליון ש''ח '' הוא ללא ספק מתועב. |
|
||||
|
||||
אפילו לי הכספומט לא נותן מיליון ש''ח. הברינקס מביאים לי מיליון ש''ח. |
|
||||
|
||||
ואם הוא אומר "מביאים לי שתי שקל"? |
|
||||
|
||||
אז הוא בלונדינית. |
|
||||
|
||||
טוב, השתכנעתי, אתה מוקף במ''ט ערמוניות. |
|
||||
|
||||
יש לי מספיק צרות עם ערמונית אחת, תודה. |
|
||||
|
||||
היום שמעתי ברדיו פרסומת שמציעה לגברים הוצאת הערמונית חיש-קל, בלי כאבים. לפעמים נדמה שבניגוד לכל הגיון, המפרסמים באמת מכוונים את המאמצים שלהם ל-90% מהאוכלוסיה. |
|
||||
|
||||
אני בטוח שהפרסומת שלהם אומרת ''אנחנו נוציא את הערמונית מן האש עבורך''. |
|
||||
|
||||
אני חושב שאתה מגזים. אנחנו לא יודעים מה יוצר את התרבות וגורם לה להשתנות (רעיונות, תהליכים כלכליים, תהליכים גיאוגרפיים ודמוגרפיים, רוח-העם וכולי). אבל זה לא בלתי-סביר להניח שיש השפעה מסוימת של המעשים שלנו ושל הדימויים שאנחנו בונים על התרבות כאן ועכשיו. גם אם הבסיס לחיבה שאתה חש כלפי "חלקות" הוא תרבותי, ואפילו אם הוא ביולוגי, אנחנו יכולים להחליט *באופן מכוון* שאנחנו רוצים לבנות תרבות שמקבלת טווח רחב יותר של גיוון אנושי כלגיטימי וטווח רחב יותר של דברים כ"יפים". נדמה לי שזה הכיוון הכללי של החברה הליברלית המודרנית. פרסומות מהסוג הזה פועלות נגד הכיוון הזה. |
|
||||
|
||||
כן, קצת הגזמתי, להמחשה. אולי צריך להבהיר קצת את הענן הזה "תרבות". אני לא מגובש כאן אבל אני לא חושב שהתרבות הליברלית קובעת ש"חלקות זה יפה" ועכשיו אנחנו רוצים להרחיב אותה ל"גם שעירות זה יפה". לי נראה מספיק אם התרבות שלנו תהיה סובלנית כלפי כל הטעמים ותשאיר את הבחירה "מה זה יפה" בידי כל אחד מאיתנו. זה נכון שכאשר טעם מסויים (נגיד חלק=יפה) נעשה דומיננטי, הוא משפיע על המיעוט וצובר תאוצה. ואז הפרסומות שממוענות לטעם הדומיננטי הופכות גם הן לגורם בהפצת הטעם הזה - כי הפרסומת והתקשורת הן חלק מהתרבות. צריך גם לזכור שהמפרסמים לא עוסקים בחינוך: אם אנשים היא חושבים ששעירה=שווה, אז היזמים היו מוכרים הורמונים והמפרסמים היו אומרים ששעירה=שווה כדי שיקנו הורמונים. עכשיו מסקרן אותי הרעיון של "אנחנו יכולים להחליט *באופן מכוון* לבנות תרבות ש...". קראת/שמעת פעם רעיון איך לעשות את זה בלי "מנסטריון לעניני אמת"? אני שואל כי יש המון דברים בתרבות הישראלית שאני רוצה לשנות. למשל הבן הצעיר שלי הלך לבקר בסלון מזל וחזר עם "חומר מרקסיסטי". לפי דעתי יש לסגור את המקום כי הוא משחית את הנוער. |
|
||||
|
||||
אני לא בטוח שהבנתי את החלק הראשון של תגובתך. אתה מסכים שטעם דומיננטי משפיע על אנשים, אתה מסכים שהפרסומות הן גורם בהפצת הטעם הזה, אתה מסכים שהיזמים לא עוסקים בחינוך אלא בניסיון להגדיל את רווחיהם. נכון? צריך לזכור שאין "טעם דומיננטי אחד". תרבות היא דבר דינאמי ומשתנה, והצורה שלה מתקבלת תוך דיון ומאבק בין השקפות וקבוצות שונות (כלכלת ייצוגים חברתיים, אם נתייחס לדיון אחר). אז איזה חלק מהטענה נגד השתלטות הפרסומות נראה לך מוזר? בוודאי שאנחנו מחליטים באופן מכוון לבנות תרבות בלי מיניסטריון לענייני אמת. זה דיון (ומאבק) שמתרחש בשדה החינוכי, האינטלקטואלי והפוליטי כל הזמן. |
|
||||
|
||||
==>" אז איזה חלק מהטענה נגד השתלטות הפרסומות נראה לך מוזר?" בדיוק החלק שטוען שהפרסומת משתלטת או עושה משהו לא הוגן/מוסרי. כן, אני מסכים שטעם דומיננטי משפיע על אנשים, ואני מסכים שיזמים מנצלים זאת כדי לייצר מה שמתאים לטעם הדומיננטי וגם מסכים שהמפרסמים הם חלק מהמנגנון החברתי שמפיץ (או משריש או מבנה) את הטעם הזה. אבל אני לא מבין איך זה מייחד את המפרסמים בכל המכלול החברתי. הרי גם אני עוזר להפיץ טעם דומיננטי – נגיד בנושא החלקות – כי אני מדבר עליו באייל ובשיחות סלון – כל מי שמכיר אותי יודע שאני מעדיף חלקות, עכשיו גם אתה. אז מה לא בסדר עם מה שאני עושה? ואם אני בסדר, מה לא בסדר עם "פרסום אריאלי" שעושה, בעצם, מה שאני עושה. ואם שנינו לא בסדר, האם גם סלון מזל (או מפלגת שינוי, לעניין זה) לא בסדר משום שהם מפיצים טעם/דעה מסוימת? אני מבין "שתרבות היא דבר דינאמי ומשתנה והצורה שלה מתקבלת תוך דיון ומאבק בין השקפות וקבוצות שונות". אני לא מבין מה לא בסדר עם החלק שהפרסומת לוקחת בתהליך הדינאמי הזה. בצד, אני יכול לומר שאני לא סובל את רוב הפרסומות. אבל לא יעלה על דעתי לבקש שימנעו אותן. אני פשוט לא קונה מקדונלד. וזהו. |
|
||||
|
||||
(לדעתי) אין באמת שום הבדל בין הפצת דעות ע"י פרסומות, והפצת דעות ע"י מפלגת שינוי (כמובן שיש הבדל טריביאלי בין אלו לבין הפצת עמדות באופן פרטי, למשל בשיחות סלון) גם אני סבור שאין למנוע הפצת פרסומות או הפצת תעמולה מפלגתית (להלן חומר פירסומי), אולם יש להטיל עליהן מגבלות במידת הצורך: א. להקטין את החשיפה של ילדים לחומר פירסומי (איסור הפצה בבתי ספר וכד'). ב. במקרים קיצוניים - חובת גילוי נאות במקרים שבהם יש וודאות גבוהה מאוד שהחומר הפירסומי עשוי להיות מסוכן (למשל, האזהרה על פירסומות לסיגריות, פירוט המרכיבים על מוצרי מזון) 1. ג. במקרים אולטרא-קיצוניים - איסור חוקי על הפצת החומר (גזענות, הסתה לרצח) 1 1 לא, אין לי כלל פלא שאומר מהם אותם מקרים קיצוניים. כל מקרה לגופו. |
|
||||
|
||||
לא יכולתי לנסח זאת טוב יותר. |
|
||||
|
||||
לא אמרתי שפרסומות עושות משהו לא הוגן או לא מוסרי. תמהתי על הטענה שהועלתה שאין להן השפעה על התרבות. לעניין ההגינות והמוסריות, זאת כבר שאלה ערכית שקיימת בשתי רמות. הראשונה, האם אנחנו מעוניינים לתת למפרסמים ולפרסומאים חלק גדול כל כך בהשפעה על התרבות והחברה שלנו. השנייה היא אופי פרסומות ספציפיות: אנחנו עשויים לחשוב שפרסומות מסוימות לא ראויות לדעתנו. |
|
||||
|
||||
טוב אני איתך. אני חושב שיש לה השפעה על התרבות וגם שהיא תוצר של התרבות וגם שלאייל, לאוניברסיטה ולסלון מזל יש השפעה והם מושפעים מהתרבות. אם אנחנו חושבים שפרסומות מסויימות אינן ראויות, אפשר להחרים את המפרסם. אבל מה עוד אפשר לדעתך לעשות להם? |
|
||||
|
||||
אפשר לא לתת למפרסם לשדר את הפרסומות במרחב הציבורי. נראה לי שאין בסיס לחששות שלך מהגבלת חופש הביטוי. גם היום יש ועדה שתפקידה לאשר פרסומות והיא לא הופכת למיניסטריון האמת. |
|
||||
|
||||
לא ידעתי שיש כזו ועדה - באמת. זו ממשלתית או של איגוד המפרסמים או משהו כזה (ביקורת עצמית)? אם יש כזו ועדה, אתה חושב שהיא צריכה לפסול "חלקה=שווה"? ועוד, אתה יודע מה הקריטריונים שעלפיהם הועדה פוסלת? כי אם יש ועדה ואין לה קריטריונים (ברורים) - אז היא "מינסטריון האמת". |
|
||||
|
||||
אני מניחה שקשה מאוד לקבוע קריטריונים חדים וחלקים (=שווים). מאידך גיסא, יש דברים שעוברים בבירור את העטם הטוב - וכשאתה רואה אותם, אתה יודע את זה. אני מניחה שהעניין החלקות והשוות זה לא ממש הגיע לאותו גבול. |
|
||||
|
||||
האם צריך לדעתך לפסול את הדברים שבתגובה 307744? |
|
||||
|
||||
אם כוונתך, לפסול פרסומות בסגנון זה, לא. הן מטומטמות, אבל אם נוציא את הטמטום מחוץ לחוק, לא יישארו לנו יותר מדי עניינים לענות בהם, אמת? |
|
||||
|
||||
אני חושב שאתה אומר בדיוק את מה שאני רציתי לומר, רק טוב. (אם כי אני לא בטוח שהפרסומת ''מטומטמות'', אלא אולי ''מטמטמות''. כל עוד הפרסומות גורמות להגדלת המכירות, קשה להגיד עליהן שהן מטומטמות, כי פרסומת מטומטמת נשמע יותר כמו משהו שגורם לאיבוד לקוחות). |
|
||||
|
||||
"פרסומת מטומטמת נשמע יותר כמו משהו שגורם לאיבוד לקוחות". אל תגלה לי; אני רוצה לנחש לבד. נכון שאתה לא לומד שיווק? |
|
||||
|
||||
כמובן, אבל ייתכן שתוכל לנחש שאני לומד מתמטיקה ומנסה להגדיר מחדש את המילה ''מטומטם''. כלומר, לדעתי ''מטומטם'' זו לא פרסומת שבה עומד מישהו ועושה העוויות של בן שלוש, אלא בדיוק מה שאמרתי - פרסומת שגורמת לאובדן לקוחות. אם בתור פרסומת לדאודורנט נשים הרצאה של איינשטיין, כנראה שהיא לא תרוויח לנו הרבה לקוחות, אז זו פרסומת די מטומטמת. אם, יחד עם כל מה שאמרתי, עדיין אין הגיון במשפט שלי, אני סקרן לדעת מה לומדים בשיווק שבגללו הוא לא נכון. |
|
||||
|
||||
האמת היא שהטמטום שאתה שולל אותו מתייחס יותר לפרסומאים מאשר לפרסומות, אבל כיוון שגם אני אינני בעסקי שיווק, אפשר להשאיר זאת כך. |
|
||||
|
||||
הא, אז כל הטענות שיש לאנשים נגד המפרסמים זה רק שהם חסרי טעם? או שהפרסומות שהם יוצרים מגעילות? עם זה קל לי להסכים. אני מציק לך בעניין הזה כי הטענות הנפוצות נגד המפרסמים - שלומדים אותן אפילו באוניברסיטה - עולות כל פעם מחדש במייוחד בהקשר לקונספירציה של ההגמונים, האוליגרכים, בעלי ההון והקפיטליסטים רודפי הבצע. כאילו הם מכוונים לא רק לשדוד את כספינו אלא גם לפגום באנינות טעמינו. אבל בסוף מסתבר שהם רק מכוונים לטעם של רובינו שהוא, לטעמך (ובזה אני איתך), לא היה אנין במיוחד מלכתחילה. הקטע שאני רגיש לו יותר הוא "כשאתה רואה אותם, אתה יודע את זה". זה נכון כשמדובר ב*אני*. אבל למרות שיש סיכוי שהגבול שלי הוא גם הגבול שלך, הייתי מעדיף שלא *את* תיקבעי *לי* איפה גבול הטעם הטוב. באופן כללי, הרעיון שוועדה ציבורית, שאין לה קריטריונים (שאכן קשה לקבוע), תיקבע *לי* את הגבול - נראה לי הרבה מעבר לגבול הטעם הטוב. |
|
||||
|
||||
לא למדתי באוניברסיטה בשום חוג שעוסק בפרסומות, כך שדעתי (וידיעתי} בנושא זה אינן אקדמיות כלל ועיקר. ובענין הסיפא של דבריך - אשאל אותך מה ששאלתי קודם את גדי - האם פרסומת ל ניתוחים פלסטיים בנוסח "אף ישר - אדם ישר" שתופיע, נניח, בטלוויזיה הצרפתית תיראה לך לגיטימית? |
|
||||
|
||||
גם אני לא. אבל אישתי למדה קורס בתקשורת המונים וראיתי שמדברים על זה שם די הרבה. ובעניין "אף ישר - אדם ישר": לגיטימית? - בטח. אבל גם מטופשת להחריד. מפרסם שיעשה כזו יענש בזה שידפוק לעצמו את המוצר. אפילו בצרפת. הפואנטה שאני מנסה להעביר היא שהבעיה היא לעולם לא עם המפרסם כי הוא רק מנסה לכוון לדעת הקהל. אם הצרפתים חושבים ש"אף ישר - אדם ישר" אז הפרסומת הזו לגיטימית בצרפת. ואם הם לא חושבים כך, אז הפרסומת מטופשת, או מרושעת או מגעילה וגם לא אפקטיבית ולכן לא תוכל להתמיד. |
|
||||
|
||||
"הפואנטה שאני מנסה להעביר היא שהבעיה היא לעולם לא עם המפרסם כי הוא רק מנסה לכוון לדעת הקהל." אתה רציני? קראת לפני שאישרת? כי לי נראה שיש בעיה עם מי ש"מנסה חכוון את דעת הקהל" בכיוונים צוכמים משהו. ופרסומת כמו "אף ישר - אדם ישר" לא הייתה מתפרסמת בשום מדינה נאורה, לא בגלל חומת המפרסמיפ - אלא משום שהלובי היהודי היה עוצר אותה (אם הטלוויזיה לא הייתה עושה את זה קודם). |
|
||||
|
||||
ואללה, בעיניים שלי, קראתי ואני רציני לאללה. חשוב לדייק, אני לא אומר שהמפרסמים מנסים לכוון *את* דעת הקהל, אלא *אל* דעת הקהל. ואני חושב שכזאת "לא הייתה מתפרסמת בשום מדינה נאורה" בדיוק בגלל שהיא מחטיאה את דעת הקהל במדינה נאורה. אבל את כנראה לא מסכימה. אז תלכי למסיבה של יהונתן. |
|
||||
|
||||
לא הזמינו אותי למסיבה ואני מאוד פגועה ומסכנה. |
|
||||
|
||||
אני מצטער. זה רק בגלל שעדיין לא נשלחו ההזמנות. ברור שכשזה יקרה, את תהיי הראשונה שאזמין. |
|
||||
|
||||
באמת. ואתה רוצה שאני אאמין לך. אתה הרי אף פעם לא מזמין אותי למסיבות שלך, שלא לדבר על זה שכולם כבר קיבלו את ההזמנות האלה ש''עוד לא נשלחו''. |
|
||||
|
||||
אנחנו חייבים לעבוד על הקטע הזה של האמון. |
|
||||
|
||||
זו שאלה גדולה. נדמה לי שמישהו כבר העיר כאן באתר, שברגע ש''צריך לעבוד על האמון'' זה כבר אומר שמשהו מאוד פגום ביחסים. אולי פשוט מוטב לוותר. התירוצים הקלושים שלך בכל פעם שאתה לא מזהה אותי, למשל, רק מפני שאני לא עונדת את תג השם שלי, לא ממש מחפים על הריק הפנימי. |
|
||||
|
||||
מעניין כיצד מבטאים ריק פנימי במכונת טיורינג. טוב, זה היה חסר רגישות מצידי. נתחיל מחדש. את ההרגשה שמשהו פגום צריך לראות כהזדמנות לתקן ולעלות לשלב חדש ומספק יותר ביחסים. ההרגשה הזאת רק מראה שהיחסים האלה לא נוצרו לבינוניות מנוונת. ברגע שהם נכנסים לשגרה אנחנו מרגישים שמשהו פגום. נולדנו לסערות של רגש ותשוקה. אבל בכל זאת זה יהיה יותר קל אם תענדי את התג. לא הייתי רוצה לנסות את תשוקתי על מישהי אחרת (או על מישהו אחר) בגלל טעות פשוטה בזיהוי. (וחוץ מזה, מאחר שבמילא אין לי סיכוי להגיע לרמה של שכ''ג, ואנחנו מעצבנים כאן אנשים, אני עוצר כאן). |
|
||||
|
||||
זאת בטח זאת שהציעה לך נישואין, לא? |
|
||||
|
||||
על פחות מזה ננזפתי קשות בידי האדונים קננגיסר וטל. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
ובצדק. |
|
||||
|
||||
אני חושב שהוועדה היא חלק מהרשות השנייה. אני לא מכיר את הפרטים. אני לא חושב שהיא צריכה לפסול את "חלקה=שווה". אני מניח שמשמעות המילה "שווה" כאן היא "כוסית" 1 ולא "שווה לבני אדם אחרים מבחינת זכויות אדם". עם זאת, פרסומת כזאת תגעיל גם אותי. אני לא יודע מה הקריטריונים לפיהם הועדה פוסלת, אבל אין לה קשר למיניסטריון האמת. היא רק קובעת הנחיות לשידור פרסומות. אף אחד לא מפריע לך לדבר, לכתוב, לנאום, להפיץ מיילים וכדומה. אם זה שקול למיניסטריון האמת, אזי כל בעל עיתון הוא כזה. 1 אני מנסה להעביר כאן נקודה. אפשר להרחיק ממני את עדר הפמיניסטיות הזועמות? תודה. |
|
||||
|
||||
לולא הערת השוליים לא היה צורך להרחיק ממך אף אחד(ת). אבל זו האחרונה שמה אותך בבירור בעדר השוביניסטים גסי הרוח. אותי, לפחות, היא עצמה מספיקה להרחיק ממך כליל. |
|
||||
|
||||
סיבה למסיבה! אני חושב שאנחנו מסכימים. גם לי אין שום בעיה עם ועדה פנימית של ערוץ תיקשורת עצמאי שבוחר מה לשדר ומה לא לשדר בערוץ שלו. הרי גם אני מפעיל ביקורת עצמית ולא אומר תמיד את כל מה שבאמת בא לי להגיד. וגם עורכי האייל מסירים לפעמים תגובות שעברו את גבול *טעמם* הטוב. |
|
||||
|
||||
היי! תשים את הקוקטייל בצד ותוריד את הכובע של הליצן. אנחנו עוד לא מסכימים. הוועדה היא לא פנימית לערוץ, היא ציבורית (אבל לא ממשלתית). היא אחראית על כל הערוצים שכפופים לרשות השנייה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
מי טען שהפרסומות לא משפיעות על התרבות, ואיפה? |
|
||||
|
||||
''חלק זה יפה'' ו''חלק זה שווה'' הם שני דברים שונים. עם הראשון אין לי בעיה, לכן הדיון על ה''שעיר זה יפה'' נראה לי לא מעניין. |
|
||||
|
||||
איך שונה? חלק=יפה וגם יפה=שווה אז חלק=שווה |
|
||||
|
||||
יפה=שווה גם הוא לא מקובל עליי. "חלק" ו"יפה" מתייחסים שניהם להופעה החיצונית. "שוהה" מתייחס לבן אדם כמכלול. זו ההתנגדות שלי. פרסומת לתכשיר קוסמטיקה נשי המציגה את מרכולתה כמה שהופך אישה ל"שווה" מחפיצה את הנשים. |
|
||||
|
||||
ומה עם חכם=שווה? זה יותר טוב? אני אוהב שחברים וחברות שלי הם חכמים/ות. אז בעיני אם את חכמה את שווה. ואם את גם יפה את שווה יותר. וזה נכון גם לגבי עצמי. הייתי רוצה להיות יותר חכם ויותר יפה ממה שאני, ויש דברים שאני מוכן לעשות כדי לשפר, במידת האפשר, את שני האספקטים הללו. על חלק מהדברים הללו אני מוכן אפילו לשלם כי אני חושב שאם יגביהו אותי, ירזו אותי, יהפכו אותני לבלונדיני עם עיניים כחולות וינפחו לי את שרירי החזה, אני אהיה שווה קצת יותר. כמובן, שכשאני מוכר לך קורס בפילוסופיה אני אדגיש חכמה=שווה וכשאני מוכר מוצרי קוסמטיקה אני אדגיש יפה=שווה. הקטע של "מחפיצה" לא ממש שייך לפרסומת. יש נשים, בכמה מהן ניתקלתי, שאם אומרים להן "ואללה, את נראית 10 היום", הן מרגישות "מוחפצות". נו, מה אני יכול לעשות? אני אומר להן שהן נראות רע. |
|
||||
|
||||
אני לא מכירה אף אחת שמרגישה "מוחפצת" אם מחמיאים לה על הופעתה. אתנ יודע (אני מניחה) שרוב הנשים נמשכות יותר לגברים חלקים. אתה מגלח את החזה? פרסומת גילוח לגברים בסגנון "חלק=שווה" היה מוצא חן בעינייך? |
|
||||
|
||||
הנה, זו שאלה שטוב שנשאלה. פרסומת כמו זו שהזכרת כאן גורמת לי לגחך, במקרה הטוב, בטח שלא לגרום לי לגלח את החזה או לצקצק בלשון בזעם. למה לי לא אכפת, אבל לנשים כן אכפת? |
|
||||
|
||||
שמעתי גם על גברים שמגלחים את החזה והרגליים. בשלב זה, לי זה נראה מצחיק. אבל בהחלט נראה לי מתקבל על הדעת שתתפתח תרבות/אופנה שבמסגרתה יותר גברים יגלחו את החזה. אני יודע שרזה=שווה ובגלל זה עשיתי יותר מדיאטה אחת במשך החיים. כבר אמרתי שהפרסומת הזו מכוערת בעיני. אני משתדל לא לדבר ככה. אבל כנראה שזה מדבר אל הרבה אנשים. אז מי אני שאומר להם איך לדבר? |
|
||||
|
||||
אני מכיר אפילו גברים שמגלחים את שער הפנים, תהרוג אותי אם אני מבין למה. |
|
||||
|
||||
ממתי יש לגברים שיער על הפנים? |
|
||||
|
||||
אבל הפרסומת לא אומרת "חלק הוא שווה" או "חלק זה שווה", אלא "כשאנחנו לא חלקות אנחנו לא שוות". רואה את ההבדל? |
|
||||
|
||||
ההבדל הוא שהאמירה הראשונה ("חלק זה שווה") מתאימה לפרסומות לנייר זכוכית, והשניה נועדה להשפיע על נשים מסויימות להסיר את שער רגליהן. או שהחמצתי משהו? |
|
||||
|
||||
החמצת את ההבדל בין מוח למכונת טיורינג. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |