|
אין לי ולא יכולה להיות לי כל בעיה עם "הצגת אפשרויות השימוש בטיעונים דתיים כנגד תוכנית ההנתקות". הבעיה מתחילה מהמקום שבו החילוני המצוי הופך כל "דוס" מזדמן למיקרופון, לאיזה טראלאלאלה כזה שמדבר ללא הקשר ענייני. שכן, החיילים הדרוזים במקרה דנן הם חיילי צבא הגנה לישראל בניגוד לרומאים, "צבא אויב וכובש". החיילים הדרוזים-הישראלים באים לפנות את המתנחלים-הישראלים ואינם זורקים אותם לים או משלחים אותם לכל ארבע כיווני האוויר, אלא מעבירים אותם משטח A לשטח B, נניח, בתוך שטחי מדינת ישראל, זאת בניגוד מוחלט לרומאים. החיילים גם אינם נדרשים למכור למתנחלים מנות קרב ארורות בטעם חזיר או לוף, שכן המתנחלים אינם נזקקים לבקר להקרבת קורבנותיהם על מזבחותיהם והחיילים המפנים ניצטוו זה מכבר שלא לגעת ברכושם הפרטי של המפונים ולא לחטט במקרר או לגלוש לאייל הקורא ממחשבי המתנחלים וכולי וכולי. והקיצר, אין כל קשר בין המשל לנמשל שלך! וזהו אקט מאוד מזלזל מצידך באינטליגנציה של הדברנים הדתיים. כאילו שמדובר באנשים התלושים מקרקע המציאות וכולי, דוגמת הפוליטיקאים הישראלים "הנאורים".
איך אפיין זאת פעם במדויק חה"כ הרב אברהם רביץ: "יש עיתונאים שמחפשים איזה חרדי מטומטם שיגיד איזה משפט מטומטם כזה ואז תהיה כותרת" (חה"כ אברהם רביץ חושף דרכי פעולה של עיתונאים לקראת יום הזיכרון ליצחק רבין תש"ס).
|
|