בתשובה לגלעד דנבום, 01/08/01 23:38
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הגעתי למסקנה הפוכה ובכל זאת התגייסתי? מימי לא שאפתי לשירות צבאי, ואינני מאושר מהכמות האדירה של ימי מילואים שאני עושה. התגייסתי משום שהחוק חייב אותי להתגייס, וניסיתי לתפקד בצורה הטובה ביותר בצבא, כדי שהחיילים המשרתים איתי לא ייאלצו לעבוד קשה יותר בגלל הסוציופתיה שלי (בסדר. סוציומטיות. זה בכל זאת צבא). בשמחה הייתי מוותר על כך. אתה לא שללת את זכותי לסרב לשרת ולשבת בכלא בשל כך. אני באמת מודה לך על כך, אבל סדר העדיפויות שלי הוא כדלקמן: טוב - לא לשרת בצבא. בינוני - לשרת בצבא. רע - לשבת בכלא. שירות לנשים וחרדים הוא רשות ולא חובה, וכעת גם דתיים שאינם חרדים החליטו להיכלל ב"שירות רשות". למה אני, כזכר חילוני, צריך להידפק? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הסיפורים האלו אולי ריגשו אנשים לפני 30 שנה. גישה תועלתנית שמצהירה כי "רע - לשבת בכלא" ולכן בוחרים ב"בינוני" במקום לשאוף ולפעול למען קיום ה"טוב", תוקפה המוסרי מעורער והנכונות לקבלה פסה זה מכבר. היום ישנם היורים (ולרוב צוחקים), הלא יורים ולא בוכים, ואלו שלו היו מחליטים לנסח את עמדתם בצורה חד-משמעית, ולפעול על פי ערכיהם (כפי שעושים שני הסוגים הראשונים), אותו מחנה אליו אתה מעיד שאתה משתייך, כבר מזמן הייתה משתנה הזירה הציבורית בה אנו משוחחים ומתגוררים, ועניין הכלא היה יורד מן הפרק במהרה. אם בשמחה היית מוותר על זה - ותר על זה. אל תסתתר מאחורי אמתלה של "זה החוק". זה חוק לא צודק ולא נכון, ויש לך זכות מלאה להתנגד לו, ואפילו חובה לעשות כאן (בשביל עצמך, בשביל הדמוקרטיה בה אתה נמצא, בשביל החיילים שלך, ובשביל כל השאר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בדיוק הבנתי מה אתה מציע לי לעשות. לשבת בכלא כדי שהדור הבא יוכל לשרת בצבא המבוסס על גרעין קבע? וכל זה משום שהיום לא "אין" לוותר על הכלא? התוקף של עמדתי שלא לעבור על החוק ולכן לא לשבת בכלא הוא מעורער? ו"זה החוק" אינה אמתלה. היא סיבה. אני מקיים הרבה חוקים דביליים, רק משום שהם נחקקו. אגב, האם ישבת פעם בכלא? יתכן שאחרי חוויה כזו לא היית נחפז להמליץ לי על שירות האירוח הזה. אני אמשיך לדבוק בשיטה המשעממת והישנה - לנסות לשכנע אנשים לשנות את החוק, לכתוב על כך, להצביע לכנסת למפלגות שיציעו זאת (אגב - אין מפלגות המציעות את ביטול שירות החובה, ככל הידוע לי), וכדומה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתשובה לשאלותייך: כן, אם אתה חושב שמטרה זו ראויה ונכונה. אין קשר, לא מדובר במשחק "מי יותר פופולרי" של בי"ס תיכון. מדובר בחיי אדם ובמוסר אישי. כן, משום שאם לדעתך חוק הוא "אינו חוקי" במידה כזו שהוא מערער את העקרונות עליהם מתבסס שלטון החוק, הרי שחובתך לעבור עליו. "זה החוק" היא אמתלה. חוק זה אינו רק דבילי, הוא מסוכן ופוגע בזכויות האדם של כל מי שכפוף לו (בגזילת זכויות, באפלייה וכן הלאה), לכן טיעון "זה החוק, ועל-כן אני מקיים אותו" הינו פסול. לא ישבתי בכלא צבאי. הייתי מוכן לעשות זאת בשביל להגן על מצפוני, וגם הצהרתי על כך. לשמחתי, החליט צה"ל לשחרר אותי משירות צבאי (ביום רביעי שעבר, אגב), ועל-כן לא הגעתי למצב הנורא הזה. אינני מאחל לך, או לאף אדם אחר, להגיע לכלא. אני מקווה שהברירה האיומה הזו תעלם מן העולם, וכי אנשים כמוני (וכמוך?) יוכלו לשמור על חופש המצפון והדת שלהם מבלי לעמוד בפני סכנת כליאה ורדיפה אידיאולוגית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה טוען שהתנאים בכלא צבאי יותר קשים מאשר בשירות צבאי, אז אתה טועה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני יודע על מה אתה מסתמך, ודאי שלא על המציאות. לא הבנתי באם טענתך היא א' או ב', כדלקמן: א. השירות הצבאי קשה כמו כלא. ב. הכלא הצבאי הוא קל כמו כל שירות ג'ובניקי אחר. אם א': בשירות הצבאי לא מבזבזים יום ולילה על כך שאומרים לך מה לעשות. את זה שומרים לטירונות ולקורסים בסיסיים. תנאי שירות צבאי הם מגוונים מאד. יש מקומות שירות חופשיים יותר מאחרים. כמעט בשום מקום אין כפיה שבה נקבע לך מגבוה עם מי תגור באותו חדר, באיזו שעה תתקלח ובאיזו שעה תיאלץ לכבות את האור. ודאי שלא קובעים לך כמה סיגריות תקבל או באם לקנות מצופים בשק"ם. ברוב המקומות אתה מסתדר עם המפקד הישיר שלך על תנאי יציאה מהבסיס וחזרה אליו. אם ב': נכון שיש מקרים שבהם הכלא נראה מגוחך, מבחינה זו שהכלואים אינם כה מוגבלים כפי שרצוי היה שיהיו. הם מקבלים בקלות טיפול רפואי ואינם צריכים לבצע את מטלות השירות הרגילות. אבל הם כן מבצעים עבודות רס"ר, ולעתים ממציאים להם כל מיני השפלות דביליות. בבסיס עם מעצר שבו שירתתי שנתיים היו הכלואים מתהלכים כשקסדות אדומות לראשם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי הסתר פנים ארוך, אני מבקש לומר שאלה ששמו להם את הקסדות האדומות פעלו לחלוטין בניגוד לדעתי, חרון אפי ישיגם, ואשלח בהם קבילה לנציב קבילות (שהוא גם קרוב משפחה רחוק של אשתי), או לבג''צ (שאני מחבב אותו, מזכיר לי את עצמי כשהייתי צעיר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבסס את הטיעון על נסיוני האישי, כמי ששהה בכלא צבאי (ולא כמבקר, כאסיר) וכמי שהכיר מספר רב של חיילים ששהו בבתי כלא צבאיים. הטיעון שלי הוא, שחייל שעבר טירונות (ואני מדבר על טירונות של כושר לקוי, אני מניח שעבור לוחם הטיעון שלי תקף שבעתיים), ימצא את הכלא הצבאי כמעת כנופש (יחסית לטירונות ולקורסים צבאיים) ומשום שלמעט מקרים בודדים כלא צבאי הוא לרוב לאורך תקופות קצרות (בין שבוע לחודש), אז גם החופשות די מסודרות... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה משווה מעצר קצר לטירונות. כלומר - אתה משווה את הכלא הנוח ביותר עם השירות הצבאי הגרוע ביותר, ומגיע למסקנה שההבדל ביניהם אינו גדול. אני מסכים איתך. הנקודה היא שהמעצר שעברת אינו מעצר והטירונות שעברת אינה ''השירות הצבאי'' ואידך זיל גמור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני משווה מעצר קצר, לטירונות קצרה לקורסים צבאיים ולשאר השירות. לא אמרתי שההבדל לא גדול, הוא גדול. והנקודה שפספת היא שהמעצרים בצבא הם קצרים (עונש של שלושה חודשים הוא ארוך, מסלול של לוחם יותר ארוך וקשה). המעצר שעברתי הוא מעצר צבאי רגיל, השירות שעברתי הוא שירות קל מהרגיל ועדיין הגעתי למסקנה הזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי הרבה מה לומר, פרט לכך שאני בטוח שאינך מכיר היטב את הצבא ואת הכלא. הנסיון שלי שונה משלך, וכנראה גם עשיר יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אחרי שאסרב להתפנות מהבקו"ם(או כל עבירה צבאית מקובלת אחרת)אסרב גם ללכת לכלא, ובמקרה הצורך גם אשכב על הריצפה ולא אסכים לזוז לכלא, מה אז? האם כלא אזרחי עם הפעלת כוח פיזי ממשי עליי היא אופציה? האם יש תקדימים למקרים מהסוג הזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שהפעלת כוח כדי להכניס מישהו למעצר או לכלא היא אופציה. יתרה מזו, זה מתבצע לעתים קרובות. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |