בתשובה לעוזי ו., 03/06/05 13:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"האם דעתך ש"שני הטיעונים המרכזיים הללו אינם נתמכים על-ידי נתונים" היא קונצנזוס בקרב הכלכלנים וההסטוריונים שעוסקים בנושא?" זו שאלה שיש לה חשיבות מכרעת אם אינני בודק את הנתונים בעצמי, לדעתי. לדוגמה, אם נטען על ידי א' כי בין השנים ג' וד' הוזרמו כספים בשיעור ה' ומעיון בנתונים עולה כי הוזרמו כספים בשיעור ח', הרי שגם אם כל המומחים שבעולם יבואו ויבטיחו בהן צדק שההזרמה היא בשיעור ה', עדיין הטיעון יהיה שגוי. אני אביא כמובן את טיעוני הצדדים, אך אציין אם הם תואמים או שאינם תואמים את העובדות. דוגמה טיפוסית לבעיה כזו היא הטענה שרוזוולט יישם מדיניות קיינסיאנית, בשעה שהדבר אינו אפשרי מטעם פשוט של לוח זמנים: קיינס פרסם את התאוריה הכללית שלו בשנת 1936, הרבה אחרי הניו-דיל השני ורוזוולט או עוזריו ככל הנראה לא הכירו ולא הושפעו מהתאוריות שלו. האגדה על כך, עם זאת, נפוצה עד כדי כך שכותבי הערך האנגלי של ויקיפדיה החליטו על מבצע ל"תיקון" המציאות וטענו כי קיינס הוציא את ספרו "בראשית שנות השלושים" כך שהנתונים "ישבו יחד". מה שהערך מראה הוא את הסיבה לבלבול: הרעיונות הקיינסיאנים היו המשך ולא מהפך לרעיונות שכבר "הסתובבו בשטח" שנים רבות. לכל היותר, קיינס נתן מעטה תיאורטי כלשהו לשלל הקונספציות שעל פיהן פעלו גורמי ממשל כבר משנת 1920 לערך (כמובן שמאחר והנושא אינו קשור לערך הפרכת האגדה רק משתמעת מתיאור מדויק יותר של לוחות הזמנים והדיעות, בלי לעסוק בנקודה עצמה). לעצם העניין, נתוני זרם ב' אינם מקובלים כל-כך היום. נתוני זרם א' (פרידמן ושות') מקובלים יותר, אך לדעתי ישנן בעיות מתודיות ועובדתיות קשות איתם. אני לא חושב שאפשר לקבוע מסמרות באופן מוחלט (ואכן, לא קבעתי) אך העדויות מצביעות על כך שהמחקר של פרידמן ושוורץ (משנת 1960 כבר...) זקוק לרענון משמעותי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
פול ג'ונסון, שהוא קפיטליסט ימני (וראובן ציין שהוא כתב את ההקדמה לפון-מיזס), מסכים עם התיאורים וההסברים שלך. אבל לפני כל ההסברים שלו על זה שהמשבר הוא בגלל דחיית ה- laisses-faire, הוא כותב את הפסקה הנאה הבאה: "משברי בורסה גדולים, על תהפוכות הגורל והדרמות האנושיות הנלוות אליהם, הם סם-החיים לעצמות היבשות של ההיסטוריה הכלכלית. אבל אין הם תורמים להבהרת הסיבות של המאורעות. הם מעצימים לאין שיעור את המיתולוגיה, שחלקה ניכר כל-כך בהסברה הכלכלית. טיבו של שגשוג שנות העשרים, הסיבה שהביאה לסיומו, סיבות 'הריסוק הגדול' ו'השפל הגדול' בעקבותיו, ולא במקום אחרון הדרך והאמצעים של היחלצות החברות התעשייתיות, כולם עדיין שנויים במחלוקת קשה. התיאור המקובל הוא מוסרני בעיקרו: hubris שאחריו nemesis, חמדנות מרושעת הגוררת עונש מרפא. קל מאוד להתאימו לדטרמניזם מרקסיסטי שהוא סוג של ניתוח מוסרי, לא כלכלי, ועשוי להיות סיפור מעשה חינוכי, אבל לא להבהיר מה בעצם קרה, לא כל שכן מדוע. הפרשנות שסיפקו תלמידי קינס ושהיתה הדעה הרווחת בשנות החמישים והשישים, חדלה לשכנע כיוון שהופרכה על-ידי ההתרחשויות הכלכליות ההרסניות של שנות השבעים וראשית השמונים, אשר הציגו את השפל הגדול באור חדש לחלוטין. ואמנם, אי-אפשר עוד לבחון כראוי את שתי האפיזודות בנפרד; דומה כי היסטוריוני העתיד ינתחו אותן במקושר, אבל קשה להניח שיימצא הסבר מוסכם לאיזה מהם או לשניהם. ההיסטוריה הכלכלית קשורה קשר הדוק מאוד לתיאוריה הכלכלית ולעשיה הכלכלית בהווה, מכדי להיות עניין שבקונסנזוס. מה שמוצע להלן הוא אפוא הסבר אפשרי, שמבקש להפריך תפיסות מוטעות מסוימות". כל אחד עיוור להנחות היסוד שלו, ואני מתאר לעצמי שמר ג'ונסון לא רואה את זה ש"הסיפור החינוכי" המרקסיסטי לא שונה מ"הסיפור החינוכי" השוקחופשיסטי: הפרנו את ה- laisses-faire, את "הסדר הטבעי", ולכן המשבר התנקם בנו. חוץ מזה, זאת יופי של פסקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כל אחד עיוור להנחות היסוד שלו, ואני מתאר לעצמי שמר ג'ונסון לא רואה את זה ש"הסיפור החינוכי" המרקסיסטי לא שונה מ"הסיפור החינוכי" השוקחופשיסטי". ייתכן, אבל יש הבדל יסודי בין הגישה האוסטרית שג'ונסון ככל הנראה קרוב אליה והגישה המרקסיסטית והקיינסיאנית או המוניטריסטית: שלוש הגישות הקודמות מציעות "נרטיב" היסטורי מסוים וגורסות גישה דטרמיניסטית ובעלת יומרה מדעית במידה כזו או אחרת. הגישה האוסטרית אינה מתיימרת להחזיק במפתחות ובפתרונות מוחלטים כלשהם אלא, לכל היותר, מצביעה על מנגנונים מסוימים שיפעלו או לא יפעלו. העובדה היסודית ביחס לתאוריה המרקסיסטית היא שהיא פשוט לא עומדת אפילו בבחינה תאורטית שטחית. התאוריות של רודברטוס, מרקס או אנגלס (שלא לדבר על לנין) לא החזיקו מים כבר ברגע כתיבתן. התאוריות של קיינס הן כל כך מבולבלות עד שקשה לדעת למה להתייחס בהן בדיוק, אבל עקרי תורתו כושלים באותה מידה ומופרכים באופן דומה. דברים דומים ניתן לומר גם ביחס למוניטריסטים (אסכולת שיקגו, פרידמן, ושות'), לדעתי, אף כי היומרה שלהם לאמירות בתחום המוסרי צנועה בהרבה. בכל אופן, האמירה שלך שאין הבדל בין הסיפור החינוכי המרקסיסטי והתאוריה האוסטרית (נא הבחן בינה לבין תאוריות מוניטריסטיות, זה לא אותו דבר) שקולה לאמירה שיש לדחות כל הסבר המציע מנגנון סיבה ומסובב כלשהו משום שהוא מונע מכוח תפישה רעיונית ומוסרית. אין כמובן בעיה לקבל זאת, משום שאפקטיבית אתה תהיה חייב לתמוך כאן ברעיונות שוק חופשי, משום שהצהרת שאין תאוריה המסוגלת לעמוד באונוס של הוכחה ומכאן, שתאוריה הגורסת אי פעולה היא היחידה הקבילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מתמצא בתיאוריות כלכליות, כך שאני לא יכול להתייחס לדעתך עליהן. התיאוריה היחידה שאני מכיר, באופן שטחי, היא המרכסיסטית. אני לא בטוח שאני מבין מה המשמעות של "לא עומדת אפילו בבחינה תאורטית שטחית", אבל אין לי בעיה לקבל שהיא הופרכה. בנוגע לדברים שלך בסיום. אני יכול לקבל הסברים של סיבה-מסובב. מדוע שתהיה לי בעיה עם ההנחה שהם מבטאים תפיסות רעיוניות ומוסריות? (וחוץ מזה, הימנעות מפעולה גם היא עמדה). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |