בתשובה להאייל הנודניק, 29/07/01 0:48
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לפחות לפי מיטב ידיעתי (הלא מרובה, מודה באשמה) והבנתי, צום ט' באב הוא יותר מאשר יום אבל על קריסת בניין. להשתמש בטענה הזאת זה פשוט ניסיון (גם אם לא מכוון) להעמיד את היהדות (לא במובן של דת, במובן של מסורת) באור מגוחך. היהדות עצמה (האמיתית, לא האלילית) גורסת בכל מקום אפשרי כי בית המקדש, בניגוד לבתי האלילים של העמים האחרים, איננו המקום בו נמצא האל, אלא מכיל את שמו בלבד, ומאפשר למאמינים בו להתכנס במקום מוגדר. ולכן, האמירה שהאבל הוא על קריסת הבניין, משתווית בעייני לאמירה שאסון ורסאי, הוא נוראי כי הרצפה קרסה. הכאב על אסון ורסאי נובע משני גורמים. האחד, המוות של אנשים רבים כל כך, והשני- תרבות ה"סמוך" הישראלית (שבאה לידי ביטוי בקריסת גשר המכביה, אולם הספורט בבאר שבע ועוד המון דוגמאות) שמביאה אותנו פעם אחר פעם למקומות אליהם לא חשבנו שאפשר להגיע. כך גם יום האבל על נפילת בית המקדש. וליתר דיוק- שניהם. יום האבל והצום בא לציון שני דברים: האחד, האבל על נפילת דבר משמעותי לכל כך הרבה אנשים. והשני, להזכיר לנו כחברה, שהחברה האנושית תקום ותיפול על שנאת חינם.ולא חסרות דוגמאות לכך.כפי שאני רואה את הדברים, אנחנו (החילוניים, וסליחה על ההכללה הגורפת) מתרחקים מהדת ומפתחים תיעוב כלפי היופי והאנושיות שבה, בגלל כמות מצומצת של קיצוניים (קשה לי לקרוא להם דתיים. אין להם שום קשר לדת שלי לאמונות שלי.) שלוקחת את הצדדים השטחיים יותר של הדת, והופכת אותם לעיקר. מי שמפסיד מזה הם אך ורק אנחנו. אפילו אם נתייחס לתנך כאל אגדה ותו לא, עדיין, ניתן ללמוד מה"אגדה" הזו המון על ערכים אנושיים אוניברסליים בסיסיים. כרגיל, התחלתי בדבר אחד וסיימתי בקצה השני של יפן. אבל אני סומכת על האינטלגנציה של הקוראים פה שיבינו את מה שניסיתי לומר... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
על איזה יופי מדובר? שאין בחוסר הדת? על איזה אנושיות? ששוב אין או בדתות אחרות או באטאיזים מוסר רגיל שאינו שייךלדת וכדומה? ומה בדיוק אנני מפסיד? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העובדה שיש יופי גם בחוסר הדת, וגם בדתות אחרות לא סותרת את היופי שיש ביהדות. זה שיש פסלים יפיפים, לא אומרת שאי אפשר להנות מהיופי של תמונות. ומה אתה מפסיד? פשוט הכרות עם דבר נוסף, שבמקרה או לא, תרצה או לא, הוא חלק משמעותי מהמדינה שלך. לפחות כיום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב שאלתי על איזה יופי מדובר ולא ענית לי. ב. אני מכיר את הדת די מקרוב לצערי אולם אני לא מכיר דתות אחרות מספיק טוב אולי כדי שנלמד גם אותן? בין זה שזה חלק משמעותי או לא חלק משמעותי לא קשור לנושא, אדם יכול להפסיד גם הרבה דברים אחרים או שתוכלי ללכת לצד השני ולומר כי הדתי מפסיד באותה צורה את דרך החיים שלי כיוון שהוא לא מכיר אותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת, הגיע הזמן למאמר בנושא... אכתוב בקרוב, היות ויש לי היכרות מסויימת עם התחום הלז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כפי שאני רואה את הדברים, *אנחנו* (החילוניים, וסליחה על ההכללה הגורפת)" "קשה לי לקרוא להם דתיים. אין להם שום קשר *לדת שלי* לאמונות שלי." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הבעיה, בדיוק? אז היא מאמינה, אבל לא אדוקה בשום דת, אז?? מה, ברגע שמישהו מגדיר את עצמו כחילוני - אסור לו להאמין? חילוניות אינה, בהכרח, אתאיזם. רוב היהודים, הנוצרים וכו' הם חילונים, ועדיין מגדירים את עצמם ככאלה. בעולם יש גם הינדים חילונים, פגאנים חילונים... אין כאן שום סתירה. המשמעות היא, פשוט, שמאמינים בכח עליון מסוים, אולי על-פי גרסה כזו או אחרת, אבל לא חושבים, שיש הכרח בגלל זה לקיים מצוות, שמן הסתם לא נכתבו ע"י אותה אלהות, אלא ע"י מאמינים בני-תמותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם היא חילונית אז מהי הדת שלה? בתמימותי חשבתי שחילוני הוא חסר דת. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |