 |
|
 |
||
|
||||
 |
הנחת היסוד של כל הדוברים במאמר ובדיון היא שקיימת ספרה אחת "הפוליטיקה" וספרה אחרת "ה"כלכלה", ושתי הספרות הללו אמורות להיות מנותקות אחת מהשנייה, וכאשר יש חיבור בינהם אז זוהי "שחיתות" כלומר סטייה מהמצב האידיאלי של הפוליטיקה. מכאן גם ההנחה כאילו הפוליטיקאים אמורים לא להיות אינטרסנטים, אלא לדאוג לטובת ה"כלל", לאינטרסים של כל האזרחים יחדיו. המציאות כמובן שונה מאוד, בחברה המעמדית אין אינטרס משותף לכל התושבים, ופוליטיקאים שונים דואגים לאינטרסים שונים, השאלה היחידה שצריכה לעניין היא לאילו אינטרסים דואג הפוליטיקאי, מונחים כמו "שחיתות" הם חסרי כל משמעות. למה נוח לעיתונות התאגידית לעסוק ב"שחיתויות"?, מסיבה מאוד פשוטה, השחיתות קיימת רק עבור גופים חלשים. כאשר התאגידים הגדולים משרדי עורכי הדין ובעלי ההון החזקים שולחים את אנשיהם לפוליטיקה, או מעסיקים את בכירי השירות הציבורי בתפקידים בכירים, הדברים מועלמים היטב מהציבור ואנשים כמו הרצוג, ליבאי, רמון, שחל וכיוצא בזה נתפסים בסך הכל כ"אנשי עסקים מוצלחים", לעומת זאת אנשים כמו שוני גבריאלי, קבלן בינוני שהכניס את אחייניתו לפוליטיקה, הם נתפשים כמושחתים ביותר. הייתה הרבה התייחסות ל"בני איש עסקים מוצלח" של שרון, אבל אין התייחסות דומה לרוב הפוליטיקאים שחבריהם וקרובי משפחתם הינם בעלי הון. התפיסה המקובלת כאילו הפוליטיקה היא עניין שאמור להיות "נקי" מאינטרסים הינה תפיסה מסוכנת לדמוקרטיה, היא משמיטה את הבסיס הכי חשוב שלה, הגישה לפיה נבחר את מי שידאג לאינטרסים שלנו נתפסת כגישה מושחתת ופסולה, ובכך היא משאירה את הפוליטיקה האמיתי למי שיכול להסתיר את האינטרסים שלו. ומי יכול להסתיר היטב את האינטרסים שלו מאחורי מסך העשן שנקרא "האינטרס הכללי" (או האינטרס הלאומי), מי ששולט גם באמצעי תקשורת ההמונים ולכן יכול לקבוע מה יתפס כ"אינטרס כללי". כך יכולים למכור לציבור מצד אחד את העובדה שדו"ח בכר הוא טוב לכלל הציבור ולא לגופים אינטרסנטים מסוימים, ומצד שני להציג את מי שמתנגד לכך כאינטרסנט, הפוגע ב"אינטרס הכללי", מצד אחד לפרק ולהעביר את חברת החשמל לאחים עופר בשם אינטרס כללי ולפסול את האינטרסים של ועד העובדים בשם השחיתות. מה אני מנסה להגיד? אין דבר כזה שחיתות, פוליטיקה היא משחק אינטרסנטים, ואין במה להתבייש בכך, רק תצביעו בעד מי שדואג לאינטרסים שלכם ולא מי שדואג לאינטרסים של בעלי ההון. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מסכימה איתך, עם הסתייגויות. פוליטיקאי טוב הוא אדם מניפולטיבי, אינטרסנטי, אינטיליגנטי ורטוריקן נפלא. רצוי גם שיהיה משכיל. איך בוחרים אנשים שיהיו מניפולטיביים ואינטרסנטיים למען בוחריהם? על הציבור להטיל את חובת ההוכחה על הפוליטיקאי *לפני* הבחירות, ולא כמפלגה, כפרטים. לבחון כל מקרה לגופו. (לדוגמא- מפלגת העבודה איומה ברובה, לדעתי. אבל בפרס הייתי בוחרת כאינדבידואל.. לעומת זאת בוויצמן שירי-לעולם לא.) הכשלון של המרקסיזם, לדעתי, לא נעוץ בחלוקת אמצעי הייצור, וגם לא בהתאחדות הפועלים לצורך המאבק, כי אם בכך שיושם בצורה בה המפלגה הפכה פשיסטית אחרי המהפכה. הדגש צריך להיות על מתן זכויות האינדבידואל. המטרה- מקסימום אינדבידואלים שמגשימים את הפוטנציאל הגלום בהם, תוך שמירה על הרמוניה מקסימלית אפשרית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני מסכימה עם שניכם ואפילו עם היווני (אפופידס) בהסתייגות אחת גדולה ומשמעותית = צריך שיהיה הרבה חוש הומור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל התעודה שלילי ואת עוד מעיזה לשיר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה אכן המצב ב''חברה המעמדית''. בחברה האנושית לעומת זאת המצב הרבה יותר מורכב ואנשיה ופוליטיקאיה בפרט, פועלים מתוך שלל מניעים שלרוב אגב, אינם כלכליים אלא קשורים בפחדים אישיים וקבוצתיים, תחושות מוסריות, אידאולוגיות סדורות, תאוות כח, תאוות נקמה, רצון להזכר באופן מסויים ע''י ההסטוריה, היעדר כישורים מקצועיים למשהו אחר, תאוות פרסום וסתם אינרציה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שזה מפתיע, מתברר שהתופעה המוזרה הזו של התנהלות שלא מתוך מניע יחיד, היא מולדת: "ודאי שלא", אומר עומר. "ילד דומה מאוד למבוגר. יש לו תאוות, רצונות, משאלות, יצרים, חוסר סבלנות. לא יותר ולא פחות ממבוגר. הוא רק פחות מתוחכם". אלון מסכים. ילדים נולדים עם טמפרמנט, הוא אומר, לעתים גם הרסני. "אם כולנו נולדים תמימים, כהנחת התום הראשיתי, אז התנהגות מזיקה מניין? איך מתרחש המעבר מן הילד התם אל ההורה הרשע? אנחנו יצורים מורכבים, יש בנו דחפים ורצונות שונים ומנוגדים, כולם קיימים בו בזמן, וכל השערה על מצב ראשיתי אחיד ונקי מתעלמת מן העובדה שהחיים הם מקום מסובך ומלא סתירות". התפישה שניתן בתהליך של הכרה בבעיה וטיהורה לפתור אותה ולחזור לתום הראשיתי, לגן העדן, קנתה לה אחיזה במקצועות הטיפוליים ובחשיבה הפופולרית במאה ה-20, שבה הפכה הפסיכולוגיה הקלינית לגורם מעצב חשיבה, אוצר מלים, מינוחים. למשל, בוויכוחים בין גברים ונשים, האמירה 'אתה מתנהג כך כי בעצם אתה פוחד מאינטימיות'. "הבעצם הזה, הבעצמיזם, משמעו שאנו מאמינים שבעומק ובאופן לא מודע קיימת באדם אמת נסתרת, שהיא האדם האמיתי", אומר עומר. (מתוך http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן החיים הם מקום מסובך ואני מסכים איתך לגבי העובדה שאנשים פועלים ממניעים שונים ועם הביקורת לגבי הפסיכולוגיה. אבל מה הקשר? האם אתה חושב שהפוליטיקה היא משחק של יצרים ואגו?? שהחלטות כבדות משקל מתקבלות על סמך שיגיונותיהם של אנשים בודדים?? זוהי תפיסה מוזרה מאוד. לתפיסתי הפוליטיקה היא פשוט משחק אינטרסים, אין לי איך להוכיח זאת, אבל הדבר נראה לי טריוויאלי. אף אחד לא הגיע לעמדת כוח תוך התנהלות קפריזית וריגשית, אלא מתוך מערכת מורכבת של אינטרסים להם הוא מחויב ובזכותם הוא קודם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, מה שאני אומר הוא שיש כאן שילוב של הרבה גורמים ו"אינטרסים" בכללם. ראיית התנהלות הפוליטיקה דרך האינטרסים בלבד או אף בעיקר זה פספוס בהבנת מערכות מבוססות אנוש (ממ"א). אכן, לא כל הציטוט שהבאתי רלוונטי לעניין זה. פשוט ניצלתי את ההזדמנות משום שיש בו כמה נקודות חשובות גם לעניינים אחרים: 1) ילד אינו לוח חלק. חלק חשוב מאופיו ולכן גם עתידו כבר טבוע בו מלידה. יש ילדים הנולדים רעים, חסרי סבלנות, פחדנים וכו' (וכמובן יש שנולדים טובי לב, ארוכי רוח ואמיצים...). הסביבה יכולה בעיקר למתן, לחזק או לתעל. 2) אנו מורכבים מהמון רצונות ויצרים, חלקם מנוגדים ומתחרים זה בזה. גם המציאות החיצונית לנו מסובכת ועלומה וניסיונות לתיאור פשטני שלה...(אין לי כרגע איך לסיים את המשפט הזה) 3) הדוגמא בציטוט לעיל לא ממש מוצלחת אבל זה נכון, אין "אני" אמיתי. יש לנו אישיות לכל מצב ולא תמיד ניתן להסיקה מאחת מהן על האחרת ואף אחת אינה יותר "אמיתית" מן השאר. זהו, הוצאתי את זה. אפשר לחזור לסדר היום (: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"עד כמה שזה מפתיע, מתברר שהתופעה המוזרה הזו של התנהלות שלא מתוך מניע יחיד, היא מולדת." מה מפתיע בזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נאמר באירוניה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איכשהו שכחתי לציין את שמי. מצטערת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסדר, גם אני לא עילוי. רוצה להתחתן וייצאו לנו שני דבילים חמודים? (: | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה דבילים? חשבתי שמשני מינוסים יוצא פלוס, לא?:) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בגנטיקה, שם שני עותקים מגנים מסויימים גוזרים את גורל הילוד. אבל למה השיפוטיות הזו? מה שלילי בדביליות? הכיצד זאת באיבחת מילה פוסלת את את רוב ציבור הבוחרים במדינה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלילה לי לפסול את עמיתיי ל-IQ. נהפוך הוא: אני סבורה שלמינוס תפקיד חשוב ביותר בקיום המינ(וס) האנושי. (גם אם בבנק, למשל, הוא רצוי פחות). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |