 |
האדם מתועב וגאון.
הוא רואה את העולם כעולם של ננסים, טפשים, מקובעי-אידיאולוגיות ותפיסות נושנות ובעלי זכרון אפסי. בעולם שכזה הוא תופס את עצמו כמתנשא מעל הביצה, זורק בה אבנים ובוחש בה קצת. קצת לתועלתם של יושבי הביצה והרבה יותר כדי לעורר אותו משעמומו הגובר בעולם טפשי זה שנקלע אליו.
הוא ממציא את עצמו כל חמש שנים בממוצע. ובכל פעם מאתר את הבעיה הבוערת בציבוריות הישראלית ומושך אש ותשומת לב ואז - מוחק את עברו ועובר הלאה.
כך, בשלהי שנות ה-80 הוא כותב את "אין לי אחות" שבו הוא יוצא כנגד טענות הקיפוח של דור המעברות, מושך אש אבל מחדיר את הויכוח ללב השיח שישראלי ונותן לגיטימציה למענה לטענות שמאז 77 והסתבכותו של בן-אהרון ומפלגת העבודה בטענת "צריך להחליף את העם", נותרו ללא מענה רציני.
בראשית שנות ה-90 הוא בקליפה חדשה. כביוגרף מול דן בן-אמוץ (ודורו) ומנפץ את דמות הצבר/ בוהמיין הישראלי.
בסוף שנותה-90 הוא לצידו של דרעי, משוכנע (כביכול?) בחוסר הצדק של מערכת המשפט, המשטרה והפרקליטות. הוא הגורם הלא-שסי הראשון שמעורר ויכוח על פסיקות בית המשפט והתנהלותו.
ועכשיו - שוב הגיע הזמן לנשוף לכיוון הרוח ולחולל מהומה.
גאון - כי הוא בעל תכונה ייחודית לשים את האצבע על קונפליקט מרכזי של הזמן, בתוך הציבוריות הישראלית, למשוך אליו תשומת לב ולעורר ויכוח יסודי על אמיתות יסוד.
מתועב - כי הוא ממצב את עצמו תמיד כילד הקורא "המלך הוא עירום", על השולחן ועם רעשן ביד. אבל אויה, את מבושיו שלו אינו מסתיר. הוא תמיד זך ונקי. תמיד מבחוץ. תמיד יאמר שלא אמר את שאמר מתוך שכנוע פנימי בוער אלא כפרובוקציה, כדי לפקוח את עינינו העיוורות.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש