בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ', 18/05/05 14:08
 |
|
 |
||
|
||||
 |
''ציניקן הוא אדם שיודע את מחירו של כל דבר ולא את ערכו של שום דבר''. (ויילד) |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
''רשע ,שבשל ראיתו הפגומה רואה את הדברים כפי שהם, ולא כפי שהם אמורים להיות. מכאן הנוהג הסקיתי לעקור עין אחת לציניקן כדי לשפר את ראיתו.'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שיוצא מהמערה, אל לו לנסות לחזור למערה ולהוציא ממנה את היושבים בה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במיוחד שכשהוא יוצא מהמערה הראייה משתלטת על תפיסת המציאות וכל שאר החושים מתעמעמים. והוא מגלה שהוא שמן מקריח ומכוער. מקודם הוא רק הרגיש את זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על ההגדרות. הבעיה היא שאני מכיר אותן, והן לא מסתדרות לי בהקשר הנוכחי. "...כי הציבור נעשה ציני, הוא מעדיף להתגונן מאחורי קיר של "כולם מושחתים" ו"אין מה לעשות", במקום למחות ולשנות את המצב." - לי זה נשמע אפאתי, לא בהכרח ציני. "תפקידה של התקשורת הוא להפסיק להיות צינית. חלה עליה חובה לחקור ולהתעמק ולחשוף שחיתויות ואינטרסים זרים בכנסת" - נו, ומי יעשה את זה יותר טוב? מי שאין לו אשליות על מניעיהם של בני אדם, או מי שיש לו? אני חושב שדווקא תקשורת צינית יכולה לחקור ולהתעמק ולחשוף שחיתויות יותר טוב מתקשורת נאיבית ובוטחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שחושד בכולם ומניח שכולם רמאים, לא יוכל להגיש לך תמונה מציאותית של העולם. הוא ידגיש את הרע, ויעלים את הטוב. במקום לפגוע בפוליטיקאים המושחתים ולקדם את הישרים, הוא יעלים את הישרים מהמפה הפוליטית (כי זה לא שהוא ישר, זה שפשוט עוד לא חשפנו את השחיתות שלו), ואילו המושחת יקבל כותרות יומם וליל. במקרה הטוב, אם כך, תהיה לך בחירה בין הגרועים ביותר. הציבור גם הוא חושד בכולם. הציניות הזאת, אכן, מביאה לאפאתיות, או לפניה לערוצים חוץ פרלמנטריים שמטפלים בסופו של דבר בסימפטומים ולא בבעיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, אם כי אני לא בטוח שאני מבין למה הציני מעלים את הישרים ונותן כותרות (ואיזה כותרות?) למושחת יומם וליל. אני גם חושב שכשאתה משתמש במילה "ציני" אתה מכוון למשהו קיצוני למדי ("חושד בכולם" כבר נשמע פרנואיד יותר מאשר ציני). אבל מכיוון שזה בעיקרו ויכוח סמנטי - אפשר להפסיק כאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הציניות איננה מפוכחת יותר מהנאיביות. הרציניות אולי. ולדעתי הבעיה עם התקשורת איננה אף אחת מהן, אלא היעדרו המוחלט של איזה בדל מחשבה מאחורי הגרפומניה. וכמובן, הקשר שלטון-תקשורת, שהשבוע הגיעו אפשרויותיו המשחיתות לשיא חדש. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |