|
||||
|
||||
אז אולי על-מנת להיפטר מן הדיון העקר-למדי הלז, פשוט נסכים כולנו (או, לפחות, שנינו) שאנו נגד כל אלימות שהיא, לא יחשוב מי ומה, ושאנו תמיד בעד הידברות? אחרת, פשוט, לעולם לא נצא מזה - כי כל צד לנצח יגדיר את עצמו כצודק, ואת השני כטרוריסט... |
|
||||
|
||||
לא כל כך פשוט. מה אם במקרה צד אחד מוכן להידברות והצד השני ממשיך באלימות? האם הצד הראשון אמור להפסיק כל פעולה שהיא ולחכות שלצד השני יימאס לרצוח? |
|
||||
|
||||
או קיי - וכל צד טוען, במידה כזו או אחרת של צדק (שמשום מה יש לי הרגשה, שאתה ואני לא נסכים עליה, לצערי), שהוא המוכן לשבת ולהידבר ורק הצד השני הוא האלים. לא נגמור עם זה, זאת הנקודה - ותאמת? כבר אין לי כח, עזבו... |
|
||||
|
||||
כדי ''להיפטר מן הדיון העקר-למדי הלז'' אני מוכן להסכים לא להסכים. |
|
||||
|
||||
אני מכריז בזאת (ברצינות!) שאני נגד כל אלימות שהיא, לא חשוב מי ומה. זאת לא הנקודה. מדינת ישראל נמצאת במאבק עם ארגונים. המדיניות שלנו צריכה להתגבש בהתאם למה שהם טומנים בחובם. הרי תסכים איתי שאם הארגון הנאבק בנו, טומן בחובו דמוקרטיה, המדיניות שלנו עשוייה להיות שונה לחולוטין כלפיו לעומת המקרה בו הארגון טומן בחובו דיקטטורה. *וזאת ללא שום קשר לשאלות מוסריות, אלא משיקולים פרגמטים גרידא*. אני חושב שאפשר ללמוד על *המטרות* האמיתיות של הארגונים (קרי, דמוקרטיה או דיקטטורה) מתוך *האמצעים* בהם הם משתמשים (קרי, גרילה או טרור). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |