בתשובה להאייל הנודניק, 29/07/01 0:17
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כמובן שהתגובה שלי לא אינטליגנטית במיוחד. יצא לי להתארח אצל אנשים דתיים (משפחה), ומדי פעם, לעיתים רחוקות (בטיולי בית ספר) להתחכך עם ערבים. הייתי מאוד מחויך, נבוך ועשיתי כל מה שרצו ממני - המון המון כבוד נתתי לאמונות הטפלות שלהם, ואין לי בעיה עם זה. אבל כפי שבת"א לא אוכפים את צום הרמאדן, ופיצריות נפתחות שם גם אם הן לא מרוהטות בשיטה הסינית הזאת (שכחתי את שמה) ואוכלים שם לפעמים גם פיצה עם חתיכות דקות של פרות, שהן בכלל קדושות בהודו, כך נראה לי הגיוני שיפתחו אותן בט' באב. אם היינו צריכים להתחשב בכל מקום (או קיי, ציבורי) ובכל זמן בכל האמונות הטפלות של כל האנשים, זה היה די מצחיק. כמובן, כפי שרמזתי בתגובה הגרועה הקודמת שלי, אין אני רוצה להביע זלזול ביהדות עצמה - היא כנראה באמת מאוד מעניינת, מהמעט שאני מכיר. אבל הקטע המצחיק הזה שלה עם כל מיני ריטואלים קדמוניים? לא עושה לי את זה, חבר. (אגב, כל הכבוד על מערכת ההשקיה. אני כותב את זה כאן כדי להבהיר שאני מתחרט על שאמרתי שאתה סתם ביריון תאב כבוד - מי שמתקין כזו מערכת נראה לי בחור טוב) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אופס, שוב אני שכחתי משהו חשוב. הרי אני מתאר לעצמי שצום ט' באב הוא לא טקס פגאני כמו רוב שאר הטקסים שהיהדות מכתיבה למאמיניה - הוא יום אבל. אמנם אני חושב שהוא יום אבל על *בניין*, אבל בטח היו שם כמה חבר'ה שניסו להגן משום מה על הבניין הזה, ובטח מי שניסה להרוס אותו לא ריחם עליהם והרג אותם, כך שההומניסטים יכולים לראות בזה יום אבל על כמה אנשים, ואני אומר בלי ציניות שאני מוכן לעמוד דקת דומיה לזכר זה. אם אני אלך לאורך אותו קו רעיוני שבתגובה הקודמת, אני אומר שבטח בכל יום בשנה נרצחו הרבה מאוד אנשים בכל העולם בגלל הרבה מאוד סיבות, ולכן אני חושב שזה יהיה נאות אם בכל יום נעמוד דקת דומיה (ברצינות. לא שאני חושב שאני בעצמי אקיים את הדבר הזה, אחרי הכל אני לא בדיוק חושב שעמידה של דקה בלי לדבר עושה איזשהו צדק עם מי שעומדים לזכרו. גרוע מכך, אולי היא נותנת אשליה שכן). הנה, הלכתי לאורך קו רעיוני והגעתי למקום שבו התחלתי. אולי כדאי שאשאל אותך (צבי צוברי, אם יש ספק, כי אני בתשובה לעצמי כרגע), למה בעצם אתה צם בט' באב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות לפי מיטב ידיעתי (הלא מרובה, מודה באשמה) והבנתי, צום ט' באב הוא יותר מאשר יום אבל על קריסת בניין. להשתמש בטענה הזאת זה פשוט ניסיון (גם אם לא מכוון) להעמיד את היהדות (לא במובן של דת, במובן של מסורת) באור מגוחך. היהדות עצמה (האמיתית, לא האלילית) גורסת בכל מקום אפשרי כי בית המקדש, בניגוד לבתי האלילים של העמים האחרים, איננו המקום בו נמצא האל, אלא מכיל את שמו בלבד, ומאפשר למאמינים בו להתכנס במקום מוגדר. ולכן, האמירה שהאבל הוא על קריסת הבניין, משתווית בעייני לאמירה שאסון ורסאי, הוא נוראי כי הרצפה קרסה. הכאב על אסון ורסאי נובע משני גורמים. האחד, המוות של אנשים רבים כל כך, והשני- תרבות ה"סמוך" הישראלית (שבאה לידי ביטוי בקריסת גשר המכביה, אולם הספורט בבאר שבע ועוד המון דוגמאות) שמביאה אותנו פעם אחר פעם למקומות אליהם לא חשבנו שאפשר להגיע. כך גם יום האבל על נפילת בית המקדש. וליתר דיוק- שניהם. יום האבל והצום בא לציון שני דברים: האחד, האבל על נפילת דבר משמעותי לכל כך הרבה אנשים. והשני, להזכיר לנו כחברה, שהחברה האנושית תקום ותיפול על שנאת חינם.ולא חסרות דוגמאות לכך.כפי שאני רואה את הדברים, אנחנו (החילוניים, וסליחה על ההכללה הגורפת) מתרחקים מהדת ומפתחים תיעוב כלפי היופי והאנושיות שבה, בגלל כמות מצומצת של קיצוניים (קשה לי לקרוא להם דתיים. אין להם שום קשר לדת שלי לאמונות שלי.) שלוקחת את הצדדים השטחיים יותר של הדת, והופכת אותם לעיקר. מי שמפסיד מזה הם אך ורק אנחנו. אפילו אם נתייחס לתנך כאל אגדה ותו לא, עדיין, ניתן ללמוד מה"אגדה" הזו המון על ערכים אנושיים אוניברסליים בסיסיים. כרגיל, התחלתי בדבר אחד וסיימתי בקצה השני של יפן. אבל אני סומכת על האינטלגנציה של הקוראים פה שיבינו את מה שניסיתי לומר... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על איזה יופי מדובר? שאין בחוסר הדת? על איזה אנושיות? ששוב אין או בדתות אחרות או באטאיזים מוסר רגיל שאינו שייךלדת וכדומה? ומה בדיוק אנני מפסיד? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העובדה שיש יופי גם בחוסר הדת, וגם בדתות אחרות לא סותרת את היופי שיש ביהדות. זה שיש פסלים יפיפים, לא אומרת שאי אפשר להנות מהיופי של תמונות. ומה אתה מפסיד? פשוט הכרות עם דבר נוסף, שבמקרה או לא, תרצה או לא, הוא חלק משמעותי מהמדינה שלך. לפחות כיום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב שאלתי על איזה יופי מדובר ולא ענית לי. ב. אני מכיר את הדת די מקרוב לצערי אולם אני לא מכיר דתות אחרות מספיק טוב אולי כדי שנלמד גם אותן? בין זה שזה חלק משמעותי או לא חלק משמעותי לא קשור לנושא, אדם יכול להפסיד גם הרבה דברים אחרים או שתוכלי ללכת לצד השני ולומר כי הדתי מפסיד באותה צורה את דרך החיים שלי כיוון שהוא לא מכיר אותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת, הגיע הזמן למאמר בנושא... אכתוב בקרוב, היות ויש לי היכרות מסויימת עם התחום הלז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כפי שאני רואה את הדברים, *אנחנו* (החילוניים, וסליחה על ההכללה הגורפת)" "קשה לי לקרוא להם דתיים. אין להם שום קשר *לדת שלי* לאמונות שלי." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הבעיה, בדיוק? אז היא מאמינה, אבל לא אדוקה בשום דת, אז?? מה, ברגע שמישהו מגדיר את עצמו כחילוני - אסור לו להאמין? חילוניות אינה, בהכרח, אתאיזם. רוב היהודים, הנוצרים וכו' הם חילונים, ועדיין מגדירים את עצמם ככאלה. בעולם יש גם הינדים חילונים, פגאנים חילונים... אין כאן שום סתירה. המשמעות היא, פשוט, שמאמינים בכח עליון מסוים, אולי על-פי גרסה כזו או אחרת, אבל לא חושבים, שיש הכרח בגלל זה לקיים מצוות, שמן הסתם לא נכתבו ע"י אותה אלהות, אלא ע"י מאמינים בני-תמותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם היא חילונית אז מהי הדת שלה? בתמימותי חשבתי שחילוני הוא חסר דת. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |