בתשובה לאורי פז, 11/05/05 21:02
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"אכול ושתה ותפרה, כי מחר נמות" "ואני זוכר יותר תגובות באייל של חילונים מוצהרים (אביב ישראל, למשל) שהשתמשו בהגדרה זו כהגדרה חילונית-עצמית באחד מן הדיונים עמי." הא?! במשפט הנ"ל יש מספר אי דיוקים "קלים" (הכבד שביניהם הוא השימוש בצמד המילים "הדיונים עמי"). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שאני אבין: אתה מודה שהשתמשת במונח המכובס ההוא או מכחיש את שימושך בו כאחת מהגדרות אפיון החילוניות? אמנם זכור לי שכן השתמשת פעם באיזה דיון, ואולי לא בדיוק עמי, אבל אינו נגיש משום-מה באמצעות החיפוש. מי יודע, אולי זיכרונך יאיר עיני ישראל. אבל זיכרונך, ולא שינוי עמדתך מאז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטער אורי, אבל אתה הוזה והזוי כאחד. אני לא הגדרתי את חיי החילוני כ"אכול ושתה ותפרה, כי מחר נמות"1. אתה עשית את זה. נסה לטעון טענות בשם עצמך, לשם שינוי. _____________ 1 זה לא תאור של חייו של חילוני ולא תאור חייו של אדם דתי. זהו תאור של מטאבוליזם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה. הזיכרון שלי מעולם לא היה משהו מיוחד. ובאמת שלא הייתי צריך להגדיר את חיי החילוני כ"אכול ושתה ותפרה, כי מחר נמות"1, אלא העיקר שהחיים יסובבו סביב סיר הבשר וגרורותיו. מטבוליזם (-: --------------------------- 1 מעניין מה סארטר האקזיסטנציאליסט היה אומר על ההגדרה הזאת, אבל עזבו אותכם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה טועה ומטעה, אבל התנצלותך מתקבלת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה סיר בשר בראש שלך? אחוז כזה של צמחוניים כמו שיש היום לא בטוח שהיית מוצא באיזו שהיא תקופה אחרת בהיסטוריה. חצי מהזמן אני מוצאת את עצמי מתנצלת על הקרניבוריות הנוראה שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכל תקופה אחרת בהיסטוריה רוב האנשים ממילא אכלו בשר פעם ב-. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה, חברות הציידים היו אוכלות פעם ב-? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ציידים-לקטים. הצייד בדרך כלל לא היה מספיק לכולם. רק כשצדו חיה גדולה היו כולם משתתפים בחגיגה. שאר הזמן אכלו ירק ופרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה גם, שלא קפצנו הישר מחברות ציידים לקטים לחברת שפע מודרנית 1. התזונה של הציידים לקטים היתה טובה בהרבה מזו של האיכרים שבאו אחריהם. ניתן לזהות תקופות רעב באמצעות צפיפות העצם (כמדומני. בכל מקרה תקופת רעב מותירה סימנים על העצמות). בחברות של איכרים תקופת רעב עלולה להמשך זמן רב. בחברות של ציידים-לקטים רעב בדרך כלל לא אורך יותר מכמה ימים. ולא צריך להרחיק כל כך רחוק. תזונת מעמד הפועלים באנגליה של המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 התבססה בעיקר על תה עם סוכר, לחם עם מרגרינה ותפוחי אדמה. 1 אוקי. בכמה מקומות בעולם זה דווקא כן קרה, אבל לא עליהם מדובר, ובדרך כלל זו גם לא ממש חברת שפע מודרנית). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
...ואלכוהול זול (באנגליה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. אבל זה בעיקר הגברים, פחות נשים, והרבה פחות מזה ילדים. ומרמייט גם, אני מניחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת רציתי לשאול מה זה המרמייט הזה. אכלת דבר כזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. מרמייט זה תוצר לוואי של עיבוד בירה - מעין מצבור של שמרי בירה. זה ממרח. בצבע חום. ועם טעם שמזכיר (לי) אנצ'ובי. מורחים את זה על חמאה. אם לא מורחים את זה על חמאה אלא ישירות על הלחם, מורחים הרבה יותר, מרגישים הרבה יותר את הטעם (בדומה לריבה על חמאה לעומת ריבה ישירות על הלחם) ואז זה באמת לא טעים (בן זוגי לא אוהב חמאה וניסה את זה ככה. וחטף שוק). אני אכלתי את זה בארוחות בוקר במשך שבוע שלם כשהתארחתי בבית של אנגלים. האופציה לארוחת הבוקר היו לחם עם ריבת תות, לחם עם ריבת משמש, לחם עם ריבת אוכמניות, לחם עם דבש, או לחם עם מרמייט. אני לא אוהבת מתוק על הבוקר אז בחרתי במרמייט1. בגדול - הייתי מגדירה את זה המצאה של אנשים שאין להם מה לאכול. 1 בדיעבד, יכולתי גם סתם ככה לאכול לחם וחמאה. אבל זה שאכלתי מרמייט עשה נחת גדולה למארחי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |