בתשובה לדב אנשלוביץ', 27/07/01 12:23
אין תוכנית ,יש רצון עמום 29901
אשר לברק והצעותיו:
קרא סקירה וראיונות עם כאלה שהיו מעורבים בתהליך ותראב שברק לא תמוי (וו שרוקה) כמו שחושבים. אם היה לו רצון לחשוף את פניו של עראפת בקמפ דייויד 2 הרי שצודקים הפלסטינים שהכל היה אחיזת עיניים והוא לא הציע מה שהציע בידיים נקיות

(אמנם חסרים ומוחסרים פרטים חשובים במאמר הזה)

אשר לשמאל ומצעו:
זה לא החל יש מאין ב 1993. אנשים מרכזיים בעבודה הטיפו שנים לפתרון זמוי אוסלו - לובה אליאב שהיה מזכ"ל המפלגה, משה דיין שהיה ארכיטקט קמפ דייויד. 1 מוסכם שגם המערך לקה והטעה בגדול את עצמו ואת כולם בעמימות ובפסיחתו העקבית על שני הסעיפים (המיישבים הראשונים בגדה היו פרס ואלון) ומתוך העבודה יצאו אנשי ארץ ישראל השלמה, אלתרמן, טבנקין ועוד אבל היו חלקים משמעותיים בתוכם שניסו לקרא אל מעבר ולהציע דרכים ופתרונות.

אשר לימין וחוסר המפורשות שלו:
חלקים גדולים בימין קיבלו את העקרון של שטחים-תמורת וכבר הזכרתי את בגין שחתום על החלטות ממשלה בנידון משנת 1968 וגם על הסכמי האוטונומיה שהם חלק מהסכמי השלום עם מצרים. גם שרון אמר לפני כמה שנים שדה-יורה קיימת מדינה פלסטינית ונראה לי שאת המצב הזה הוא רוצה להקפיא כי ברור שקשה עד בלתי אפשרי להחזיר את המצב לאחור. לדעתי זה שלא אומרים בפרוש מראה מצד אחד שאולי לא כל כך יודעים מה רוצים ומצד שני אולי מנסים לכסות (מישהו אמר הדחקה פרוידיאנית?) על הפער בין מציאות לרצון, במילים עדינות.

אגב, השתמשתי במלה מצע וזו היתה טעות כי קישרת אותה למצע מפלגתי לבחירות ואני התכוונתי להכרה עמוקה בדרך מסוימת, ברעיונות לפתרון ובנסיון לראות אל מעבר להווה.
אין תוכנית ,יש רצון עמום 29909
לא חשבתי לרגע שתכליתו של ברק מראש הייתה להראות את פרצופו האמיתי של ערפאת. אין לי ספק שברק מאד רצה להצליח.
מה שניסיתי להראות הוא שכמו בימין גם בשמאל אין איזה "מצע" (לא קופצת לי כרגע מילה אחרת, ואני נשאר עם אותה מילה.) קבוע וברור.
ככשתכנית אלון הייתה חלק מהמצע הכתוב של העבודה, ממש עד תהליך אוסלו, זה היה ברור.
כשברק הלך לקמפ דויד זה היה ברור, ובכל זאת שונה לגמרי מהמצע הקודם.
היום זה לא ברור לא לשמאל ולא לימין, ולדעתי זה ממש לא רלוונטי. צריך לקרות קודם משהו. אחר כך יוכל כל צד לבדוק את עצמו, ולנסח שוב את המצע החדש שלו.
ואם נחזור להשואה שלי עם תקופת שנות החמישים, מה היה המצע ?
היה צריך קודם לסיים את המצב הבלתי אפשרי. לא היה טעם לדבר על משהו מעבר לכך.
כך זה בדיוק היום.
אין תוכנית ,יש רצון עמום 29933
דב,

הרשה לי להסכים אתך בכל הנקודות שהעלית:

א. ברק רצה להצליח בקמפ דיויד.
ב. גם לימין וגם לשמאל אין מצע לסיום הסכסוך.
ג. צריך לקרות דבר מה דרמטי כדי שתחול תזוזה בעמדות של כל המעורבים בסכסוך.

וברצוני להוסיף נקודה ד.
גם אם יקרה משהו דרמטי, וגם אם יהיה שידוד מערכות מסויים בעמדות הצדדים, לא יבוא קץ לסכסוך בשנים הקרובות. זאת מכיוון שיש שחקן מרכזי שאינו מסכים אחרי פרוץ האנתיפדה הטרוריסטית הנוכחית לתוכנית במתכונת שהוצעה בקיימפ דיויד. השחקן הזה הוא השמאל-מרכז הישראלי (להערכתי לפחות 50% מהישראלים). השמאל-מרכז הבין שמגמת ההתנחלות היא טעות היסטורית, הוא היה מוכן לפשרה ולהקמת מדינה פלסטינית, הוא התחיל להאמין שצריך לתת לזה סיכוי והוא נדהם מפרוץ האנתיפדה הזו. יעברו שנים עד שהשמאל-מרכז יהמר שוב על הצעות בנוסח קיימפ דיויד. זה יקרה רק אם הפלסטינים יפגינו "התנהגות טובה" במשך תקופה ממושכת מאוד מאוד (ותסריט כזה נראה דמיוני בתנאי חייהם הנוכחיים). מצד שני, השמאל-מרכז עדיין מתנגד להתנחלויות (כי זה עוול מוסרי, כי העולם מתנגד וכו'), ולכן גם הימין לא יוכל לממש בשנים הקרובות את מאווייו. מכאן שהכל "תקוע, תקוע, תקוע" (כפי שלגלגה סיסמת הבחירות של ברק על מדיניותו של ביבי).

והכול ימשיך להיות תקוע כי ערפאת מרגע שפתח באנתיפדה הזו איבד את השמאל-מרכז הישראלי, הכוח האחד והיחיד בעולם שהיה מסוגל וגם מוכן לתת יד להקמת מדינה פלסטינית בת קיימא לצד מדינת ישראל. משעה שאיבד את השמאל-מרכז הישראלי באיוולתו, ברשעותו, בחמדנותו ובקוצר ראותו, שום כוח אחר בעולם לא יעזור לו - לא מדינות ערב, לא אירופה, לא אמריקה, שום כלום.

גם תכנית מיצ'ל לא תועיל, אפילו אם תהיה התקדמות מעטה (דבר הנראה תלוש מהמציאות), שכן בלי תמיכת השמאל-מרכז הישראלי בפתרון קבע עם הפלסטינים הכול תנועה לקראת מבוי סתום. המדיניות של הממשלה, שאכן מייצגת כיום את גישתו של רוב העם, היא מדיניותו הקלאסית של שמיר: לא לתת כלום לגויים אבל גם לא להרגיז אותם יותר מדי, ולתת לזמן לעשות את שלו, כי הזמן תמיד בסוף מנצח.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים