|
||||
|
||||
"מטבעו של היהודי להיות הקורבן הנרדף ולא הרודן הרוצח". זה נאמר על סמך ההיסטוריה היהודית: החינוך והאתוס האירופי מתנה לאירופאים יחס ליהודים שאין הם יכולים להשתחרר ממנו. והוא: על היהודי להמשיך להיות קורבן מתרצה. דהיינו להישחט, להיות שה המעולה לעולה, מבלי להגיב ולהתגונן על הנפש והגוף. |
|
||||
|
||||
1) איך זה מסתדר עם מלחמות השמד, ציווים להשמיד את העמלקים, הבא להורגך השכם להורגו וכצ"ב? 2) יש סימוכין מההלכה למה שאתה אומר? |
|
||||
|
||||
1) אם זכרוני אינו מטעני, הכלל על פיו הצטוו אבותינו במלחמת חורמה בעמלקים נובע מהעיקרון של "הבא להורגך – השכם להורגו", כאשר הכוונה בעמלקים הינה הריגתנו במישור הרוחני-האידיאולוגי. וביחס לכלל זה, כבר כתבתי בקונטקסט המלא בתגובה 298822 ומבחינה זו, "שנאת השונא" אינה כה חמורה, אם בכלל. בפרט כשהיא באה כהגנה עצמית ממוות עתידי בטוח. 2) נדמה לך שאין סימוכין בהלכה היהודית לתפיסות הנובעות ממצבי גלותיות היסטורית אופיינית ומובהקת?! |
|
||||
|
||||
1) שאלתי איך העקרון הלאומני מילטנטי של ספר יהושע למשל או של הדתיים הלאומיים כיום משתלב אם האמירות שלך לגבי כך שטבעו של היהודי הוא להיות הקורבן הנרדף. עד כה, לא ענית לשאלה הזו. 2) אין לי מושג. אני יודע שאתה אומר דברים ששונים במאה שמונים מעלות מעמדה של ניצה למשל, כשגם אתה וגם היא מתיימרים לדבר בשם היהדות. לכן אני שואל מה הסימוכין ההלכתיים לעמדה שלך. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |