 |
לגבי הסעיף הראשון אני חושב שהוא מוצה ומתחיל להיראות כמו ויכוח ילדותי בנוסח "אבא שלי יותר. . .". צריך ללכת לבחירות. אז נראה לבטח.
הסעיף השני, גם עליו ככל הנראה עניתי, אבל הוא חשוב, וטוב לענות על כך שוב ושוב.
יש לי על כך שתי תשובות כשהשניה היא החשובה שבהן. נתחיל בראשונה הפחות חשובה: "הרי המתנגדים כבר אמרו מראש שהם לא יקבלו וכו", זה פשוט לא נכון. רוב המתנגדים כולל ראשי מועצת יש"ע אמרו בפרוש שיקבלו את תוצאות משאל עם באם ייערך. אני למשל, שרואה עצמי מתנגד לא פחות חשוב ממתנגד שיושב בגוש קטיף למרות שאני יושב בקרית מוצקין (שהיא גם ארץ ישראל), אשתדל להיות בזמן הפינוי שם, כדי להפגין איזה שהוא אקט של מרי אזרחי, למרות שאני יודע שלא יהיה בכוחנו לשנות את התוצאה. הסיבה לכך שאהיה שם היא אך ורק אותו עניין של הרס הדמוקרטיה ואי התחשבות בדעת הציבור. לו היו בחירות או לפחות משאל עם, ומצדדי הפינוי היו מנצחים, הייתי מקבל את התוצאות ולא הייתי מוצא לנכון להמצא שם בזמן הפינוי, כשם שלא הייתי בימית בזמן הפינוי למרות שהתנגדתי גם לפינוי ההוא.
ישנם כמה שאומרים שלא יקבלו את התוצאה בכל מקרה אבל מדובר במיעוט קטן בקרב המתנגדים (שרובם כלל אינם מה שקרוי "מתנחלים". רק היום התפרסם במעריב, אחד מעיתוני השמאל, סקר לפיו התמיכה בהתנתקות פחתה בצורה דרמטית. ברור שרוב המתנגדים שנסקרו בסקר הזה אינם דרים בשטחי יש"ע).
התשובה השנייה היא היותר חשובה: גם אם העובדה שציינת ("המתנגדים כבר אמרו מראש. . ."), היא עובדה נכונה (וכאמור, היא אינה כזאת), אין זה משנה. צריך לשאול את הציבור בכל מקרה כי אנחנו דמוקרטיה. אם ההתנתקות תזכה לרוב יהיה מוצדק לבצע אותה, גם אם המתנגדים לא יקבלו את התוצאה. אבל לשאול את הציבור חייבים. בנסיבות של היום ללא זה אין אנו באמת דמוקרטיה.
אגב, אם תתבצע ההתנתקות מבלי ששאלו את הציבור, ככל הנראה לא אלך להצביע בכלל בבחירות הבאות. היום אין לי אמון באף אחד, גם לא באנשי האיחוד הלאומי שהצבעתי עבורם. אני מצביע עבור עניין, ולא עבור אנשים, ומתברר שוב ושוב (מאז הגולן ורבין), שלבחירות האלה אין שום חשיבות. לבסוף הנבחרים עושים מה שמתחשק להם ויורקים בבוטות על הבוחר.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש