 |
יש כל מיני שיטות: מינוי על ידי הרשות המבצעת (נשיא ארה"ב, באישור הסנאט. בקנדה ראש הממשלה ממנה את השופטים, אך לפי הנוהג המקובל (נוהג מקובל זה דבר קצת יותר חזק בקנדה מאשר בישראל), הוא מתייעץ עם שורה של נושאי תפקידים כולל שר המשפטים, שופטים בכירים, ראשי איגוד עורכי הדין, ראשי ממשלות הפרובינציות ועוד, לפני שהוא מחליט);
מינוי ע"י הרשות השופטת (כמו באוסטרליה. למרות שזה קצת יותר מסובך באופן פורמלי: הנציב הכללי, או איך שלא מתרגמים Governor General, שהוא נציג המלכה, הוא שממנה שופטים. אבל הנציב לא רשאי לעשות שום דבר אלא אם הוא "התייעץ" (=קיבל הוראה) עם הקבינט. הקבינט, מצידו, ממנה שופטים רק על סמך "התייעצות" (אותו כנ"ל) עם הפרקליט הראשי (בישראל - היועמ"ש לממשלה), שיכול להמליץ על שופט רק אחרי התייעצות (הפעם באמת) עם הפרקליטים הראשיים של המדינות/פרובינציות/איך שהם לא קוראים לזה באוסטרליה;
מינוי על-ידי ועדה שכוללת נציגים של שלוש הרשויות, עם רוב לרשות השופטת (צרפת ורבות אחרות. באנגליה כיום בית הלורדים משמש כבית המשפט העליון, אבל יש סיכוי לא רע שהם ימסדו בית משפט עליון עצמאי בחקיקה שמסתובבת להם בפרלמנט כיום. אם היא תעבור, המינוי יהיה על פי שיטה זו).
ישראל הולכת לפי השיטה האחרונה.
כדי שלא יראה כאילו אני ידען במיוחד בתחום (ידעתי רק על קנדה וארה"ב), המידע נלקח ברובו מכאן: http://www.mapleleafweb.com/features/judical/supreme...
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש