|
||||
|
||||
ראית את הפרסומת? זה לא מין ולא אהבה. זה פשוט קריאה לנוסעי הרכבת להטריד את הנוסעות, ולנוסעות הרכבת להדיר את רגליהן ממנה, כי איזה ישראל קטורזה יציק לה כל הדרך. ברצינות, הפרסומת הזאת כל-כך גרועה שזה מדהים. היו צריכים להוריד אותה לא בגלל שהיא משפילה נשים, אלא בגלל שהיא מעליבה את האינטליגנציה של חלזונות, קל וחומר בני אנוש. |
|
||||
|
||||
רוב הפרסומות "מעליבות את האינטליגנציה" של מרבית הצופים. אולי כדאי, אם כן, לאסור פרסום באופן גורף? |
|
||||
|
||||
לא, לא כדאי לאסור העלבה, ולא כדאי לאסור על אנשים (ותאגידים ציבוריים, כמו רכבת ישראל) לעשות צחוק מעצמם ו/או להעליב את האינטליגנציה של לקוחותיהם. לא שמעתי מישהו שהציע לאסור זאת, ומסתבר שגם אין צורך בכך: אפילו שר התחבורה הבין תוך שבועות ספורים שהעלבת הלקוחות אינה רעיון טוב. |
|
||||
|
||||
אני כמעט ולא רואה פרסומות(יחי השילטוט!), אבל את זו יצא לי פעם אחת לראות (לא עד סופה) ואכן היא מופת לטעם רע, כרוב הפירסומות. הערתי הייתה לגבי רוח רעה כללית שנדמה לי שנושבת. עדיין, נידמה לי כי אין הפירסומת מערערת את כושר השיפוט של הצופים עד כדי כך שיטרידו נוסעות יותר משעשו עד כה. יתכן אף שהיא משיגה את האפקט הרצוי כהצגת הרכבת כמקום להיכרויות עם בני המין השני. דרך אגב, הנתון שאתה מציין לגבי מידת ההשפעה של פירסומות מפתיע אותי. חשבתי שהשפעתן גדולה יותר. האם תוכל להפנותני אל סימוכין? |
|
||||
|
||||
את הנתון לקחתי ממאמר של קלנר (Kellner), שאין לי אותו מולי כרגע. תזכיר לי ביום ראשון, ואני אתן לך מראה מקום מדוייק יותר. |
|
||||
|
||||
האם זהו המאמר? |
|
||||
|
||||
לא נראה לי. אולי עדיף בכל זאת לחכות עד יום ראשון? |
|
||||
|
||||
Kellner, D. (1995). Advertising and Consumer Culture. In J. Downing, A. Mohammadi & Sreberny-Mohammadi [eds.], *Questioning the Media: A Critical Introduction (2nd edition)*. pp. 329-344. London: Sage.
"Recent empirical research into advertising effectiveness tends to confirm Schudson's suspicions: According to statistics published in the September 1992 issue of the /Journal of Advertising/, advertising produced an increase in sales in less than half of the cases studied; indeed, advertising had little or no effect on product sales in more than three-quarters of the cases studied." (p. 333) |
|
||||
|
||||
תודה על המאמץ. אם עיתותי יהיו בידי, אנסה לבדוק כיצד הגיע החוקר הנכבד לתוצאה מפתיעה זו. עדיין, למרות שאיני איש שיווק, נדמה היה לי שלעיתים, פירסום נכון יכול להגדיל מכירות מאפס למליוני קונים. הגיג לא קשור בהכרח: אני לא יודע אם, למשל, זוג שדיים זו הדרך היעילה למכור משהו (אולי חוץ מחלב וחזיות), אך גם אם זה ימנע ממני לקנות את המוצר (כדי שלא אבוז לעצמי), זה באמת עושה לי טוב לראות, כמו בשיר ההוא. |
|
||||
|
||||
(...יפה) מחר אני אהיה בספריה, נראה אם יש להם שם את הג'ורנל אוף אדברטייזינג הזה. הרשו לי להביע בהזדמנות זו את מחאתי על כי הספריה סגורה ב-ט' באב, מה שאומר שאני אאחר בהגשת עבודה שיש לי להגיש למחר. חוצפה. |
|
||||
|
||||
לשם הדיוק, אלו מלותיו של מאיר אריאל, ולא כפי שכתבת. |
|
||||
|
||||
תודה על התיקון. עכשיו יותר קל הלחץ... (-: |
|
||||
|
||||
אני זוכר שטענת פעם בלהט שהבאת מראי-מקום מלאים תפגום באופיו ה...(לא זוכר בדיוק) של האייל. שינית את דעתך? |
|
||||
|
||||
אני דיברתי על מראי מקום בתוך מאמרים, מה שהיה הופך אותם למאמרים פסאודו-מדעיים, ולא פובליציסטיקה, או לכל היותר מדע-פופולרי. אין לי שום התנגדות לכך שבמהלך הדיון, אם יעלו שאלות שמצריכות מראה-מקום (לדוג': "איפה כתוב את זה?"), ינתנו אלו. |
|
||||
|
||||
נו, וכשכותב מאמר מצרף מראי-מקום, האין זאת משום שהוא צופה בדיוק את השאלה לדוג' שלך? מה ההבדל? מה החרדה, בעצם, מ"פסאודו-מדעיות"? מה, בעצם, "פסאודו-מדעי" בצירוף מראה-מקום? |
|
||||
|
||||
עדיף להסתפק במאמרים עצמם בהפנייה כללית מאוד ("בספרו XX אמר YY כך וכך"). לכך אין לי התנגדות, כל עוד הדבר אינו פוגע בשטף של המאמר. בתגובות אין שטף בכל מקרה, אז אין בעיה של פגיעה. החרדה מפסאודו-מדעיות היא שזה גורם למאמרים להראות משמימים במיוחד, וגורם לאתר להראות כמו מאגר של עבודות שנה ב' של סטודנטים. |
|
||||
|
||||
אני מסכים שגם הפניה כללית כגון זו מספיקה במאמר, והכותב יכול לתת מראה מקום מדויק אם יידרש, אך בכל זאת לא נראה לי שיש נזק במראי מקום מלאים בתחתית המאמר. אתה טוען ש"פסאודו-מדעיות" (אני מוותר מראש על ההתכתשות על משמעות המונח) גורמת למאמרים להיראות משמימים במיוחד. מעבר להיות הקביעה מבוססת על דעתך האישית, האם יש לך עוד תימוכין? השמיעו קולכם, איילים יקרים! או שמא נערוך סקר בנושא? |
|
||||
|
||||
הנזק במקרה כזה הוא טכני. כשאתה קורא מאמר על נייר, אין כל קושי להוריד את העיניים לרגע ולקרוא את הערות השוליים, ומיד להמשיך הלאה. על המסך, אתה צריך לגלול, למצוא את ההערה, ואז לגלול חזרה למעלה ולנסות לאתר את המקום בו הפסקת לקרוא. לדעתי התועלת בכך פשוט אינה מספיקה. כל עוד אין פתרון טכני טוב לכך, אין מקום להערות שוליים. יש מקום, אגב, כפי שכבר אמרתי בעבר, להוספת קטע של ''לקריאה נוספת'', שיכלול הפניות כלליות. |
|
||||
|
||||
יש פתרון טכני טוב, שמאפשר בדיוק את אותה תנועת מטה-מעלה שתיארת. קוראים להם anchors, וטל כהן מכיר אותם היטב. |
|
||||
|
||||
יש דברים שנראים לי חשובים בהרבה (חלקם ביקשת אתה עצמך), ואותם אני מעוניין לתקן קודם. היות שעיתותי אינם בידי בימים אלה, ידרש פרק זמן מכובד עד שאתפנה להוסיף, נניח, anchors (פתרון שעוזר לתנועה *מטה*, הרבה פחות לחזרה מעלה. תלוי בדפדפן שאתה עובד עמו). בנוסף, anchors לא עובדים טוב (בחלק מהדפדפנים, לפחות) כשהם בתוך TD (תא נתונים של טבלה). יש פתרונות אחרים לבעית ההפניות, וכו', ובסופו של דבר אגיע גם לכך. ובתשובה לשאלה המתבקשת של משה דורון - הנסיון להפוך את התוכנה ל-open source נכשל, בשלב זה לפחות. סיבוב שני בקרוב. |
|
||||
|
||||
(עיתותי *אינן* בידי, כמובן. תדירות שגיאות הלשון והכתיב שלי היא פונקציה לינארית של מידת העייפות). |
|
||||
|
||||
כן, אני יודע שאתה עסוק. לא ציפיתי ליישום היכולת בקרוב, אבל נראה שהצלחתי לשכנע את דובי בעמדתי (שהבעתי גם אז, בעת הויכוח על מראי המקום אחד המאמרים של יוסי), ועתה היישום ימתין לשעתו. |
|
||||
|
||||
אני עדיין לא מוכן להוסיף מראי מקום בצורתם האקדמית, כפי שעשה זאת יוסי באותו מאמר עלום שם. אני מבטיח שהביטוי "*שם*, שם." לא יופיע לעולם באייל. לכל היותר "וראו גם ספרו "XXX" של YYY". |
|
||||
|
||||
אם זה כל מה שרוצים להוסיף, אפשר אולי להסתדר עם tooltips פשוטים של DHTML ובלי שום קפיצות קדימה ואחורה. |
|
||||
|
||||
גם האופציה הזו כבר עלתה, אבל נפסלה (לפחות זמנית) בגלל בעיות טכניות שהדבר יצר (רמז - אם היינו עובדים רק בלוגית, לא הייתה בעיה). |
|
||||
|
||||
יום אחד כולם הרי ישתמשו רק בעברית לוגית. למה שבינתיים לא יהנו מזה אלה שכבר יכולים? הם הרי הרוב בכל מקרה. |
|
||||
|
||||
לא, לא. הבעיה היא ביצירת אורך השורה. אם תהיה הערה בשורה כלשהי, נגיד במילה השניה, יש סיכוי לא קטן שאורך השורה הזאת, עבור המשתמשים בעברית ויזואלית, יהיה שתי מילים בלבד. זה מכוער בצורה שלא תאמן. זה לא סתם שהם לא יהנו מההערות, זה שהם יפגעו מהן. ואגב, אם כל עיתון מצליח להסתדר טוב מאוד בלי הערות שוליים, אני לא רואה למה דווקא האייל צריך להיות שונה. בינתיים עוד לא ראיתי פה עבודות מדעיות ברמה של מגזין מקצועי, וכל עוד זה תלוי בי - גם לא יהיו. לא זאת המטרה. |
|
||||
|
||||
לדעתי יש לאפשר לכותב לשים במאמר כל אמצעי סביר שהכותב חושב שימחיש, יבסס או סתם יעורר עניין נוסף. השורה התחתונה היא עניין וקריאות (בהנחה שלא מדובר בגיבוב של שקרים ופרובוקציות לשמן). העורך יכול לקבל, לדחות או להציע שינויים. כשלעצמי, אני דווקא מעדיף הפניות, כדי שאוכל לבחון את אלו שמעניינות אותי ולהתמודד עם טענות הכותב ממקור ראשון וכן עם ביסוסן הלוגי והעובדתי - במקום להספק במאמר ובתחושותי. |
|
||||
|
||||
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |