בתשובה לחשמנית על מונית, 03/05/05 18:09
 |
|
 |
||
|
||||
 |
עברו איזה שנתיים מאז כתב עמוס אטינגר את http://www.shiron.net/songView.aspx?song_id=3261&... והעולם השתנה: מוסיקה, ציור ואמנות הם מהמקצועות הנחשבים, היוקרתיים והפופולריים בבתי הספר. מקצועות כמו מלאכה, תפירה, כלכלת בית (וגם חקלאות) הם אכן מקצועות אנכרוניסטים, שזמנם עבר. אני לא יודע כמה מורים למקצועות אלו עדיין מסתובבים במערכת החינוך, מבלי שעברו הסבה לתפקידים אחרים, אבל משום מה נדמה לי שהרבה פחות מ4,500. מה גם ש(שוב, תחושת בטן ולא מקור מוסמך יותר) רובם כבר צברו מספיק שנים, בחיים בכלל ובמערכת החינוך בפרט, על מנת שיהיו זכאים למסיבת פרדה מכובדת ופנסיה צנועה (אם כי היה עדיף שמסיבת הפרדה תהיה צנועה, ואילו הפנסיה מכובדת, אבל לשם כך עלינו להמתין לשובו של הלובביצ'ער) ולא לone way ticket לערבות הקרח. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכימה לכל מלה. בעיקר למסיבה הצנועה ולפנסייה המכובדת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודעת בקשר לשינויים שחלו במעמדם של הציור והאמנות, אבל שיעורי המוזיקה ש*אני ראיתי במו עיני* - שלא לומר, כמעט - במו דמעותיי, בביה"ס היסודי של ילדיי - היו בעיקר שיעורים ב"גרום לרוסיה המבוגרת והמבוהלת לזחול על ארבע בחזרה לסנט פטרבורג" (סליחה על גסות הרוח שבתיאור, אבל זהו תיאור מדוייק). מדובר בבית ספר טוב במרכז הארץ, וקשה לי להאמין שזהו מקרה עד כדי כך חריג. לגבי המסיבה והפנסיה - מסכימה אתך בחום. הרי לא הצדקתי אלא דיברתי על ה*אירוניה* שבאופן בו הדברים נעשים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |