בתשובה לאפופידס, 03/05/05 15:42
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הבנתי. איזה אחוז מהמורים המפוטרים אינם מתאימים למערכת לדעתך? או שמא אתה מסכים לאמירה ורק מתנגד לאמירתה? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שחלקם של המפוטרים אכן מתאימים לתיאור בו זיכתה אותם המנכ"לית. ואולם: א. לא כולם. ב. גם עבור אלו שכן, אמירה זו אינה משיגה שום מטרה מלבד השפלתם. במחשבה שניה, התבטאות זו עשויה למנוע מחלקם למחות כנגד הפיטורים, כדי לא לידע את הציבור על מה שתירוש הפכה לבושתם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יועצי התקשורת של השרה לבנת והשר נתניהו כבר בעיצומה של המתקפה. עוד מעט כולנו נבין שזה רק לטובתם של המורים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוזר, הרי לא אמורים לפטר את המרואיינת שם - היא מורה חד הורית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפיטורין וה"הנמקה" להם נעשים אמנם בצורה מכוערת ומבישה, אך יש לזכור כי מדובר, בין השאר, בכמה מקצועות המעבירים הרבה מאוד - "זמן אויר" - מוסיקה, ציור (הנקרא לחילופין גם - "אמנות"), מלאכה, תפירה, כלכלת בית (מה זה? - איך לשטוף את הצלחות?). בשעות המוקדשות למקצועות אלה לומדים התלמידים, בפועל - אוירונאוטיקה. משמע - הם לומדים להטיס טיסני נייר, יומנים, סנדויצ'ים ואת הקלמרים של חבריהם. כל כניסה של המורה לזמרה לכיתה היא בגדר הימור: האם תצא משם רק מושפלת עד עפר או גם חבולה בגופה. כך שאם מישהו מחפש כאן אירוניה (או מידה זעומה של ניחומין פראדוקסליים), ניתן לומר שבענייני קירקוף פומבי הם/הן כבר עברו הכנה ממושכת ומאסיבית... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עברו איזה שנתיים מאז כתב עמוס אטינגר את http://www.shiron.net/songView.aspx?song_id=3261&... והעולם השתנה: מוסיקה, ציור ואמנות הם מהמקצועות הנחשבים, היוקרתיים והפופולריים בבתי הספר. מקצועות כמו מלאכה, תפירה, כלכלת בית (וגם חקלאות) הם אכן מקצועות אנכרוניסטים, שזמנם עבר. אני לא יודע כמה מורים למקצועות אלו עדיין מסתובבים במערכת החינוך, מבלי שעברו הסבה לתפקידים אחרים, אבל משום מה נדמה לי שהרבה פחות מ4,500. מה גם ש(שוב, תחושת בטן ולא מקור מוסמך יותר) רובם כבר צברו מספיק שנים, בחיים בכלל ובמערכת החינוך בפרט, על מנת שיהיו זכאים למסיבת פרדה מכובדת ופנסיה צנועה (אם כי היה עדיף שמסיבת הפרדה תהיה צנועה, ואילו הפנסיה מכובדת, אבל לשם כך עלינו להמתין לשובו של הלובביצ'ער) ולא לone way ticket לערבות הקרח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכימה לכל מלה. בעיקר למסיבה הצנועה ולפנסייה המכובדת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודעת בקשר לשינויים שחלו במעמדם של הציור והאמנות, אבל שיעורי המוזיקה ש*אני ראיתי במו עיני* - שלא לומר, כמעט - במו דמעותיי, בביה"ס היסודי של ילדיי - היו בעיקר שיעורים ב"גרום לרוסיה המבוגרת והמבוהלת לזחול על ארבע בחזרה לסנט פטרבורג" (סליחה על גסות הרוח שבתיאור, אבל זהו תיאור מדוייק). מדובר בבית ספר טוב במרכז הארץ, וקשה לי להאמין שזהו מקרה עד כדי כך חריג. לגבי המסיבה והפנסיה - מסכימה אתך בחום. הרי לא הצדקתי אלא דיברתי על ה*אירוניה* שבאופן בו הדברים נעשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) ברדיו הביאו גננת שטוענת שמדובר במקרה שלה בנקמנות של המפקחת. 2) אחת הבעיות הקשות של מנהלים היא שהם אינם יכולים לפטר מורים. זו בעיה חמורה של מערכת החינוך. 3) מכיון שהמלאכה של הוראה במערכת החינוך, כמות שהיא, אינה הוגנת, מקרה בו מורה אינו מצליח מעיד יותר על המערכת מאשר על המורה. 4) עכשיו הבנתי את טענתך. המשך הדיון יוביל לקריאה לתחרות במערכת החינוך ולכן נמנע ממנו בינתיים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |