|
||||
|
||||
צרפתי? בכל מקרה, מעמדו של שחקן קולנוע לא דומה בשום צורה למעמדו של רב או כומר (אני מקווה, לטובתכם). מעריצים של שחקן קולנוע רוצים: 1. לקבל חתימה שלו; 2. לדבר איתו פנים אל פנים; 3. לגעת בו; 4. לתלות פוסטרים וכד' שלו; 5. להחזיק בחפצים שנושאים את דיוקנו או סרטים שהוא מעורב בהם; 6. לספר בפורומים שהוא מה-זה מגניב וכוסון ושיואו. מעריצים של שחקן קולנוע לא רוצים: 1. לבקש ממנו עצות רוחניות שהם מחוייבים למלא אותן; 2. לשאול אותו מה מותר ומה אסור להם לעשות. אבל כרגיל, התפיסה שלך את החוויה החילונית היא כל כך מעוותת שפשוט אין טעם לנסות ולתקן אותה. |
|
||||
|
||||
אתה נדיב מידי לא"פ. מה שתארת זה התנהגות של תת קבוצה מאוד מסוימת של מעריצי שחקני קולנוע: "המעריצים השרופים" (בד"כ בגיל הטיפש-עשרה). רוב המעריצים הרגילים, פשוט ירצו לראות את השחקן המוערץ בסרט נוסף (בגלל מראהו, כושר המשחק שלו או בגלל כל סיבה אחרת) או סתם לקרוא עליו באיזה מדור רכילות. כמה אנשים מבוגרים, שתולים תמונה של שחקן קולנוע בסלון, אתה מכיר? |
|
||||
|
||||
הם תולים אותה בחדר השינה ומשאירים אותו סגור למבקרים. |
|
||||
|
||||
מה אחוזם של בני "טיפש-עשרה" מבין קוראי כתבות-השער של המוסף היומי "גלריה" של הארץ, למשל? |
|
||||
|
||||
מר פז מתבקש לא לקרוא את הכתוב מתחת לקו. תודה. __________________ האמת היא שאחרי רונלד ריגן, קלינט איסטווד וארנולד שוורצנגר הטיעון הזה טיפה מתערער. |
|
||||
|
||||
רונלד רייגן מעולם לא נחשב שחקן נערץ במיוחד, והקשר בין הצלחתו כפוליטיקאי להיותו שחקן הוא הרבה פחות ברור מאשר, למשל, במקרה של שוורצנגר. ואין צורך אפילו לציין שגם יחסו של מצביע לפוליטיקאי אינו דומה כלל וכלל ליחס של מאמין לרב/כומר שלו. |
|
||||
|
||||
למרבה העצב, יחסם של מצביעים רבים אל הפוליטיקאים דומה ליחס המאמין אל הרב/כומר שלו, לפחות במשך תקופה מסויימת. זהו אחד מסודות שרידותם של הפוליטיקאים, אחרת רובם הגדול היה נבעט מן המערכת מיד כלעומת שבא, והתחלופה המסחררת היתה גורמת לנו כאב ראש כרוני. |
|
||||
|
||||
לגבי הסיפא שלך: אני יודע ולכן תגובה 297435 . מצד שני לא נכון להגיד שלכל היותר תולים תמונה של המפורסתמים על הקיר. |
|
||||
|
||||
"רונלד רייגן. האמריקאי הגדול ביותר בכל הזמנים רונלד רייגן, נשיא לשעבר ושחקן בסרטים סוג ב', נבחר על ידי 2.4 מיליון בני ארצו כאמריקאי הגדול ביותר בכל הזמנים. המורשת הזכורה ביותר של כהונת רייגן היא נפילת מסך הברזל והתמוטטות הקומוניזם, אם כי תרומתו להתמוטטות היתה עקיפה ויש האומרים כי הנפילה נבעה מגורמים פנימיים. רייגן לקה באלצהיימר ב-1992 ומת בשנה שעברה. תוצאות הסקר שודרו אתמול (שני) בסדרת תוכניות מיוחדות בערוץ הכבלים "דיסקברי" ובחסות חברת האינטרנט AOL " |
|
||||
|
||||
נחמד: אלברט איינשטיין נבחר כאחד *האמריקאים* הגדולים של כל הזמנים. |
|
||||
|
||||
למה לא? הוא היה אזרח אמריקאי, די הרבה שנים. |
|
||||
|
||||
הוא היה אזרח אמריקאי לא הרבה יותר מ-15 שנה. קשה לי להאמין שהוא ראה את עצמו כאמריקאי. |
|
||||
|
||||
וזה משנה כי...? אם היו עורכים סקר על הישראלים, היה חשוב לך לדעת כמה זמן אדם מסויים היה אזרח ישראלי אחרי שעלה לארץ? השאלה אם "ראה עצמו" כישראלי או אמריקאי היא כבר יותר עדינה, אבל אני לא בטוח שגם זו סיבה להוסיף או להוציא אדם מסקר. |
|
||||
|
||||
טוב, הישראלים - ובעיקר היהודים - נוטים לנכס לעצמם מיידית כל אדם בעל שם, גם אם הוא ישב בארץ בדיוק שלוש דקות ויהדותו מתייחסת רק לסבתו המנוחה. זה לא ממש קריטריון לשום דבר. |
|
||||
|
||||
אהם, לא, הוא הרי ראה את עצמו גרמני בכאילו? שבועיים לאחר ההכרזה הפומבית איינשטיין כתב ב"טיימס" הלונדוני שאף-על-פי שהגרמנים כינו אותו בגאווה 'גרמני' והאנגלים כינו אותו 'יהודי-שווייצרי', אם יוכח אי-פעם שתחזיתו בתורת היחסות שגויה, ייהפכו היוצרות... וראו: |
|
||||
|
||||
דווקא ארנולד שוורצנגר, שנבחר בקליפורניה, מחזק את העמדה שהביע דובי. דעותיו השמרניות של שוורצי היו מוכרות לפני מערכת הבחירות ובכל זאת הציבור בקליפורניה בחר בו (ציבור שבכללי רחוק מלהיות ידוע בשמרנותו). לא סביר שבחרו בו משום שהם רצו מנהיג רוחני שאפשר "לבקש ממנו עצות רוחניות שהם מחוייבים למלא אותן" או "לשאול אותו מה מותר ומה אסור להם לעשות". הוא נבחר כ"האיש שיעשה את העבודה"1 ולא כ"האיש שימכור לנו סגנון חיים". ____________ 1 אפשר להעביר על כך ביקורת, אבל זו ביקורת מסוג אחר לחלוטין ואיננה רלבנטית לפתיל. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |