|
כולנו צריכים להודות לפורצי דרך כמו וונג ומילר, המראים פעם נוספת שאין מדדי האיכות המקובלים אלא תוצא של קונסטלציות חברתיות מסוימות. אלמלא תאונה הסטורית שהעניקה לקבוצה חברתית מאוד מסויימת ממון וכח שאיפשרו לה ביד ברזל נעלמה, יכולת לשתק ערוצי התפתחות אומנותית אלטרנטיביים, הסוטים מן התלם המרכזי, המשרת בדרך עקיפה ככל שתהיה את שימור הונם וכוחם תוך הסחת תשומת לב ההמונים מן החלופות לסדר הקיים, אזי אנשים אמיצים כמו צמד זה לא היו נחשבים לחריגים, אלא לחלק לגיטימי מן המיינסטרים של הספקטרום האומנותי אליו יכולים היינו להיחשף, ואולי אף כולו.
|
|