|
||||
|
||||
נשאר במצב של עימות חמוש עם הפלסטינים, תוך שההתנחלויות משגשגות, ויש אבדות לשני הצדדים. הנה לך, פתרון. מאד דומה לחיים שהיו בעשור או שניים שלאחר קום המדינה. אגב, בסופו של דבר, כיון שבממוצע האבידות של הפלסטינים גדולות יותר, והם מעטים מאיתנו, לא ישארו פלסטינים בשטחים, והאבידות לצד שלנו יפסקו. |
|
||||
|
||||
אגב, בסופו של דבר, כיוון שהילודה במגזר הפלסטינאי במדינת ישראל גבוהה מזו שבמגזר היהודי, יהיו בעיקר פלסטינאים בעבר-הירדן המערבי, והרעיון הציוני ייפסק. |
|
||||
|
||||
לדעתי דווקא לא יהיה מצב קבוע... אלא יתרחש התרחיש הבא: אנחנו ננסה לפתור את המצב עם הסכמים ומשא-ומתן (בטיפשותנו הרבה) העסק יתפוצץ מצד אטימות גמורה מהצד הערבי, אנחנו נתעצבן, הם אפילו עוד יותר... נכנס למלחמה וננצח, ואז במקום לדרוש את המגיע לנו לאחר נצחוננו נעשה מה שעם ישראל תמיד עושה, נשבח את עצמנו על הנצחון וניתן לפלסתינים קצת שטח... הם כעת יסכימו, כי אין להם הרבה ברירה, וישרור שקט חלקי לפחות... ואם לא... אז עוד מלחמה... |
|
||||
|
||||
אבל העובדה, שאינני רואה את הדברים בצורה כה קודרת, העובדה, שאני מתעקש, לנצח ולעד, להאמין שיש, תמיד, סיכוי לשלום ולאהבה - היא הדבר היחיד, המונע ממני מלזנק כבר מתחת לאיזו משאית דוהרת, או סתם לחתוך את - - - - פאק. אני יודע שאסור אפילו לחשוב על זה. לכן אני אמשיך, תמיד, לפעול למען השלום... |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |