|
||||
|
||||
1) אין מה להשוות. הפלשתינאים הם אויב. הם פתחו במלחמה נגד מדינת ישראל כאויב וראוי שישלמו את המחיר כאויב. הם אינם משלמים מחיר מספיק גבוה, וזאת הסיבה שאין שלום. 2) ממתי מניעת פועלים לבא לעבוד אצלינו זו ענישה? אם כבר אנו מענישים את עצמינו בכך שאנו נמנעים מלקחת כח עבודה זול. מדוע אנו צריכים לתת להם פרנסה? 3) העניין איננו טעויות נדירות של מערכת המשפט. העניין הוא גסות הרוח של שופטים אשר מרגישים שהם מונו לתפקיד אלוהים ועל כן זכותם לדון אנשים בלי ראיות. כך היה במקרה דני כץ (ערבים), במקרה רחל הלר (ברנס), ושאר מקרים המוכרים לנו. מדובר על חלק קטן מכלל המשפטים, אולם חלק משמעותי מהמשפטים הקשים. אילו מערכת המשפט היתה את עבודתה כראוי ומסרבת להרשיע אנשים שיש לגבי אשמתם ספק סביר, היו מתפתחים דרכי טיפול אפקטיווים יותר בפשיעה. |
|
||||
|
||||
1) יש מה להשוות. הפלשתינאים הם אוכלוסיה כבושה על ידי האויב. הם פתחו במאבק שחרור נגד מדינת ישראל האויבת וראוי לה שתשלם את המחיר כאויב. היא איננה משלמת מחיר מספיק גבוה, וזאת הסיבה שאין שלום. הוכחה: 73, 82 לבנון, 87-93, 2000 עוד פעם לבנון, 2000-2004. |
|
||||
|
||||
א) אין מה להשוות. וחוץ מלהצהיר אחרת לא הבאת בדל של ראייה לשיטתך. ב) אתה בוודאי צודק שהפלשתינאים (וגם אתה) רואים ביהודים אויב. עם עוד קצת לחץ וטרור היהודים אכן יפסיקו עם קשיות ערפם ויסכימו לזכות השיבה של הערבים, כפי שכבר הוסכם בהסכם ז'נבה. או אז מדינת ישראל תחדל להתקיים והיהודים הצלבנים הכופרים אשר פלשו לאזור ההשפעה של האיסלאם ינוסו חזרה לארצות מהם הם באו. ואז אכן ייכון שלום. ישנו מיעוט שפוי שעדיין מנסה להאבק נגד התסריט הזה. אולם הצירוף של בוגדים יהודים התומכים באוייב הערבי, רוב יהודי עייף שאיבד את הרצון לחיות, וכבודה נכבדה של אנשים המעדיפים לשדוד את הקופה הציבורית מאשר לדאוג לקיומה של המדינה מוביל אותי למסקנה העצובה שסיכויינו להצליח קטנים. הצלתה של מדינת ישראל ממצב זה תהיה בשבילי סימן נוסף לתוקפו של אלוקי ישראל. |
|
||||
|
||||
לגבי המשפט האחרון שלך, רציתי לשאול אם גם ההיפך נכון. |
|
||||
|
||||
אמונתי לא תתערער אם מדינת ישראל תושמד. להיפך. זהו הדבר המצופה מההתנהלות של ממשלת ישראל. דעתי על השחיתות של התנהלות ממשלות ישראל, ידועה. |
|
||||
|
||||
בקיצור, אמונתך לא תתערער כך או כך, ואתה עוד מוסיף ואומר "להיפך". לא שזה מפתיע, אבל ראוי לציון: אם ישראל תושמד זה יחזק את אמונתך, ואם ישראל לא תושמד זה יחזק את אמונתך. הגיוני כל-כך שאני לא רואה טעם לציין אילו אמונות שלי זה מחזק. |
|
||||
|
||||
אל תשכח שהאוריפז אמר שלא רק שהשואה היא הוכחה שאין אלוהים, היא ה-הוכחה שיש אלוהים כי הוא מצפה מאלוהים שיביא את השואה ואלוהים שלא היה מביא את השואה הוא לא אלוהים |
|
||||
|
||||
לא שכחתי (יש לי פתק על המקרר שמזכיר לי). |
|
||||
|
||||
והפתק טרם נפל? |
|
||||
|
||||
תשאלי אם בכלל יש מקרר. |
|
||||
|
||||
לא יודע. שכחתי לבדוק. |
|
||||
|
||||
באמת לא הצלחתי עד היום לעמוד על ההבדל האימננטי (אם יש כזה) בין הדברים שאתה רושם לעצמך כדי שתוכל לשכוח אותם בנינוחות, לבין אלה שאתה רושם כדי לזכור אותם מעצם העובדה שטרחת לרושמם, או אפילו שחשבת לעשות זאת. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |