 |
|
 |
||
|
||||
 |
תארתי לעצמי, לכן שאלתי. אבל במחשבה שניה, בהנחה שריכוז המלח בביצה היא כריכוז תמיסה פיסיולוגית ( בערך 1% משקל), ובהנחה שמכינים ביצה קשה בליטר מים, גם שני גרם מלח זה מספיק ליצור מפל ריכוזים. פעם קראתי באיזה מדור בישול באחד העיתונים שכשרוצים להוסיף מלח לתבשיל שמתבשל במים ( מרק או ספגטי למשל) כדאי להוסיף את המלח בסוף. ההסבר היה שאחרת מתנדף הכלור ונשאר רק הנתרן, דבר שגורם לתבשיל להיות תפל, אבל עם כמות נתרן גבוהה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הסיפור על הכלור המתנדף נשמע חשוד מאוד. מניסיוני, כאשר מרתיחים תמיסת מלח במשך שעה, מולקולות המים מתאדות לבלי שוב, אבל בתחתית לא נותר נתרן מתכתי. לא לא. טעמתי ובדקתי - זה נתרן כלורי, ביחס מדויק של 50-50. צריך להתאמץ הרבה יותר כדי להפריד את יוני הכלור מידידיהם הטובים ביותר. לפיכך אני ממליץ לא לבצע אלקטרוליזה למרק. הסבר שהוא יותר לטעמי (ההתחכמות במקור) עבור התופעה שאתה מתאר יכול להיות שבמשך זמן בישול ארוך, המלח מספיק לחלחל ולהיעלם בתוככי הבשר (=רצח) או הירקות שבמרק. או-אז הוא פחות מורגש בשלוקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הספר המיתולוגי של עופרה בורלא-אדר לימד אותי שתבשיל מלוח מדי אפשר לתקן בעזרת תפוח אדמה שזורקים לסיר - הוא סופג את המלח. לעומת זאת, על תבשיל מפולפל מדי אומרים ''כפרה'' וזורקים אותו לפח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין כזה דבר תבשיל מפולפל מדי. ______________ ל.ב.פ, מקללת את הרגע שהחליטה להכין צ'ילי. אבל היה טעעעעעייייםםםם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם את מסתייגת מתגובתה של לידור, נסי תוספת של רסק עגבניות. פתרון אחר הוא הפתרון ההודי: תוספת של אורז לבן, לחלוטין בלתי מתובל, ולסיום - כוס לבן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביצה קשה ב*ליטר* מים? אתה עובד במקורות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אבל אני פיסיקאי איכותני1. סדר גודל יותר או פחות לא משנה. 1 או "איך לא נהייתי פרופסור". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1- שאלה: איך היית קורא לכימאי המטבח שלנו? תשובה: פוד פרופסור. (אני מתנצל בפני ד"ר ברביץ). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שבאמת יש מוצר שנקרא ככה. אגב, אחת מנשותיו1 של חתן פרס הנובל פ.ג. דה-ג'ן היא טבחית (אאל"ט) והוא אירגן כמה סדנאות על "פיסיקה במטבח" או משהו כזה. חבל שהחמצתי. 1 לא לשאול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(הערה לעצמי: לא להכניס דוגמאות אקראיות לתגובות שלי. לעולם). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוק התפתלות הפתילים: בהנתן דיון ארוך מספיק, מישהו ישאל שאלה רטורית, ויקבל (לחרדתו) תשובה מפורטת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי בעיה עם תשובה מפורטת לשאלה רטורית. אין לי אפילו בעיה עם חמישה אנשים שונים שעונים אותה תשובה. הבעיה שלי היא עם זה שממש מתפתח מזה דיון. זה פשוט מעורר חרדות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על זה דווקא יש לי שאלה רטורית, אני רק לא יודעת את התשובה עליה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשאלי, תשאלי. מישהו בטח ידע... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בטוח, אני רק לא רוצה לקחת ממנו את הרטוריקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תרגיש רע מדי עם עצמך. את השאלה על הביצה הקשה הייתי זורק במוקדם או במאוחר בלאו הכי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |