 |
יופי של שאלות, אפו. אי אפשר, כמובן, לתת תשובות חקוקות בסלע לשאלות הללו, אבל אפשר לנסות להשיב להן ע"ס הספרות המקצועית.
חשוב, אולי, לעשות כאן הפרדה חשובה אחת לפני מתן התשובה: אנחנו מדברים על הרתעת רוצחים *אחרים*, פוטנציאלים, ולא על הגנת הציבור מהרוצחים האשמים, שכבר רצחו בעבר? רצח הוא אחת העבירות בעלות שעור הרצידיביזם הנמוך ביותר. אל תתנו ל"חוק וסדר" ו"שתיקת הכבשים" לבלבל אתכם - רובם המכריע של הרוצחים לא ירצחו שוב (הספר של וולפגנג על רצח כבר מיושן למדי, אבל יש מחקרים חדשים).
לעניין ההרתעה של רוצחים פוטנציאלים, אם כך: חומרת העונש, מתברר על סמך ניסויים ומחקרים אחרים, אינה המרכיב היחיד, ואפילו לא המכריע, בהרתעת אנשים. ככל שההרתעה עובדת, היא פונקציה של גורמים נוספים, חשובים יותר - שיעורי תפיסת העבריינים ומהירות מתן העונש. לעצם הידיעה שלפעמים מי שרוצח נתפס, ואחרי הרבה זמן הולך לכלא - אין הרבה כח הרתעתי, מתברר. כך שיחידות בלשיות יעילות יותר בפענוח פשעים הן מוצלחות יותר מעצם הענישה החמורה (וזה, כמובן, אם נשים בצד את השאלה "יעילות עבור מה" - שכן לא ממש ברור שהשהייה בכלא תמנע פשיעה: להיפך, אנשים שלא היו רוצחים שוב בחוץ אולי ירצחו שוב בכלא, שם ייחשפו לסיטואציות מסוכנות יותר ולתרבות אלימה של הישרדות, ואני מניחה שחיי האסירים גם הם יקרים לנו).
ולעניין קרובי המשפחה האלימים של הקורבנות: אני לא יודעת בוודאות, אבל נראה לי קצת מוגזם להתייחס לזה כאל סיכון ממשי. שוב, בסרטים אמריקאים האם השכולה שולפת פתאום אקדח קטן מהתיק, אבל בחיים האמיתיים זה ודאי קורה הרבה פחות - ולא יצא לי להיתקל בספרות שמתייחסת לזה כאל סיכון ממשי.
|
 |