בתשובה להאייל האלמוני, 25/04/05 16:08
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אה, אבל הוא בוחר איזה נתונים להציג. אם החוקר לא אומר לי איזה משתנים הוא עומד לבחון, איך הוא עומד לבחון אותם, ובאיזה קריטריונים הם צריכים לעמוד כדי לאשש את הטענה שלו, איך אני אוכל לדעת שאין משתנים שהוא פשוט לא בדק, ולכן המחקר שלו אינו תקין? מחקר איכותני, בבסיסו של דבר, מספר לי סיפור. אל הסיפור הזה יכולים להכנס איזה פרטים שירצה להכניס לשם החוקר - אבל גרוע מכך, אין לי שום אינדיקציה של אילו פרטים *לא* נכנסו אליו. במחקר כמותני אני יודע בדיוק מה חיפשו, ואז אני רק צריך לקוות שהחוקרים לא משקרים במצח נחושה. במחקר איכותני אני לא יודע מה חיפשו, וכולנו יודעים שחצי אמת גרועה משקר גמור. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי מה בעיניך ההבדל בין שני סוגי החוקרים מבחינת יכולתם להכניס אליו ''איזה פרטים שירצו'', וגם לא מבחינת המשתנים שלא נבדקו. בשני המקרים מראים לך מה נבדק, לא מה לא נבדק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נכון. החוקר האיכותני מתיימר להציג לי את המקרה במלואו, במבט מעמיק. הדבר דומה להבדל בין קריאת מחזה לבין צפייה בו בתיאטרון. כשאתה צופה במחזה, אתה עשוי שלא להבחין בכך שבמהלך המערכה הראשונה, תלוי רובה על הקיר, ולכן לא תוכל לשער שהוא יירה במערכה השלישית. אבל כשאתה קורא את המחזה, אינך יכול לחמוק מהעובדה שכתוב שם, בתיאור החדר במערכה הראשונה, ''על הקיר תלוי רובה'' - ומרגע שאתה רואה בבירור את הפרט הזה, אתה יודע בבירור שהוא רלוונטי. ואם הפרט הזה אינו קיים שם, הרי שתרגיש מרומה אם במערכה השלישית יטענו שהיה גם היה שם רובה. קצת כמו סיפורי בלשים מהזן הנחות יותר, שבהם, בשלב מונולוג הפתרון של החידה, לפתע מקריץ הבלש הספרותי כל מיני ''רמזים'' שבעצם מעולם לא נאמרו במהלך סיפור העלילה, ולכן הקורא מרגיש כאילו נחמסה ממנו האפשרות לגלות בעצמו ''מי עשה את זה''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התיאור הזה מעורר בי את הרושם שהכל עניין של הרגל. לי, למשל, קל לזהות פערים במחקר איכותני לא פחות מאשר במחקר כמותני, כנראה משום שהתרגלתי לקרוא את ה''סוג'' הזה של מחקרים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |