בתשובה לד''ר בר ביצוע, 24/04/05 19:52
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא יוצא כאן נגד רעיונות הש"ח באופן כללי, אלא כנגד מקרי קצה בהם לעניות דעתי הדברים מגיעים לכדי אבסורד ממש. הסברתי את עמדתי בהקצנה מסוימת ולכן אולי החטאתי קצת את המטרה. הנקודה העיקרית, כפי שהבהרתי לגדי, היא עניין המונופול. כביש, מדרכה, רמזור וגשר נופלים בדיוק בתחום הזה. אז בעל המדרכה לא יוכל לאסור עלי ללכת עליה, אבל הוא כן יוכל לא לתקן את המרצפת השבורה בזמן, ולא לנקות את הקקי של הכלבים כל יום שלישי, ולא לפנות פסולת שהצטברה שם, ולא לדאוג לניקוז ועוד אי אילו עניינים כאלה (על חלק מאלה אוכל אולי לתבוע אותו, אבל הבילוי האינסופי בבית המשפט לא יהפוך את חיי לנעימים יותר). בעל הכביש לא חייב לחסום אותו לגמרי כדי להפוך את חיי למרים יותר ממה שהם היום (וזה לא עניין קל): מספיק שהוא לא יתחזק אותו ברמה נאותה. אין יותר מדי אלטרנטיבות שעומדות לרשותי, והמחשבה שיזם אחר יבנה כביש מקביל כבר נדונה פעם ואני ממש לא השתכנעתי - אני מקוה שלא צריך לחזור על כל הדיון ההוא שוב. הרבה יותר קל להקים חברה שתייצר יוגורט מאשר כביש, לכן טוב בעיני שהיוגורט נשאר בתחום השוק החופשי והכביש לא. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"הנקודה העיקרית, כפי שהבהרתי לגדי, היא עניין המונופול" אני הבנתי את זה. ללא ספק יש אפשרות *תיאורטית* שיקרה כל מה שאמרת אבל, כפי שניסיתי להראות: א. השתלשלות העניינים איננה סבירה ב. הכלים שעומדים לרשותך במקרה הממשלתי אינם טובים יותר ואולי טובים פחות |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנקודה השניה היא, במידה רבה, לב המחלוקת. הדמוקרטיה מעמידה לרשותנו מכניזם ברור ויעיל של החלפת "בעל הבית" בכל ארבע שנים לפחות, ולעומת זאת היד הנעלמה תגרום להחלפת האחים עופר ביזם ידידותי יותר לסביבה רק בעוד שבעים שנה, אחרי שכל מפעלי ים המלח יישאבו לאחד הבולענים וייעלמו מחיינו. אלה שתי המגרעות העיקריות של אותה יד בעיני: 1. במקרים שטובת היזם מתנגשת עם טובת הכלל1 היא פועלת לטובת היזם. מי שעקב אחרי כמה תוכניות "בולדוג" מבין את הטענה הזאת בלי שום בעיה ובלי לינקים ועדויות. לחברת פז מאד משתלם להמשיך לזהם את מי התהום שלנו, למפעלי ים המלח מאד משתלם לייבש אותו ולקיבוץ עין גדי ממש כדאי למכור את המים "שלו". כדי להיות הוגן, גם לרשות הגנים הממשלתית משתלם להשכיר את השמורות לארועים פרטיים, והיא עושה את זה, אלא שאם זה יעצבן מספיק אנשים, ראש הרשות הזאת יעוף מהר. זה ההבדל. 2. במקרים שיזם טועה בהבנת האינטרס האמיתי שלו (ההוא שגם עולה בקנה אחד עם אינטרסים של לקוחותיו), אין לנו שום ידיעה כמה זמן יעבור עד שהוא ישלם את המחיר ויקרוס. אולי יותר כדאי לגב' אריסון להוריד את הריבית שהיא גובה ממני, ואולי בנק תש"ח (בהקמה) שמבין את זה יקנה את בנק הפועלים הגוסס בעוד חמישים שנה. אני מקווה שתהיו נחמדים ותשימו פתק בכותל לדווח לי על כך. (כן, אני יכול לעבור בנק כבר היום, אבל משום מה האלטרנטיבות די דומות אחת לשניה) ________________ 1- אני יודע שזה ביטוי מוקצה מחמת מאוס אצל התש"חים, אבל בכל זאת יש דבר כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בוחר להסתכל על הבעיה בפרספקטיבה צרה ומתעלם מכמה דברים. למשל, אתה מניח שדרך ההתמודדות היחידה היא "סילוק" או "החלפה" (וזה נכון אולי במקרה של פוליטיקאים) ומכיוון שאי אפשר להחליף אנשים פרטיים או תאגידים*1* מסיק שהמצב טוב יותר כאשר האזרח עומד מול הממשלה. לי נדמה שישנן עוד דרכי התמודדות. אתה גם מיפה את המציאות הממשלתית מעבר לסביר. האם משרתו של ראש רשות הגנים תלויה בכמות האנשים שהוא מעצבן? אז איך מסבירים את ג'ו בראל? הניהול הכושל של משק המים ע"י מקורות ועוד מחדלים לרוב עליהם איש לא נושא באחריות? זה נכון, ב*תיאוריה*, הציבור מפקח על המוסדות הציבוריים באמצעות נבחריו, אבל נדמה לי שגם אתה שמת לב שבמציאות הדברים נראים מעט אחרת. לסיום, אתה מציג גישה מקובלת לפיה בעלות פרטית היא "בעיה" משום שאין לנו שליטה על גורמים פרטיים אבל הדוגמאות שאתה מביא רומזות דווקא על ההיפך. מאחר ו"טובת הכלל" היא פיקציה, אין כל פלא בכך ש"טובת היזם" עולה עליה תמיד. המסקנה המתבקשת בעיני היא דווקא וויתור על הפנטזיה של "טובת הכלל" והפיכתה לרכוש פרטי. אילו "פז" היו נדרשים לשלם עבור זיהום המיים של פלוני ואילו מייבשי ים המלח היו נדרשים לשלם עבור פגיעה באותו מקום כאטרקציה תיירותית היינו יכולים להגיע לאיזון טוב בהרבה בין השימושים השונים שיש לנו במשאבים הללו. אגב. א. את ים המלח יבשה הממשלה באמצעות שאיבה מהכינרת, למיטב ידיעתי זה לא קשור במפעלי ים המלח ובכל מקרה, מאחר ומפעלי ים המלח היו מפעלים ממשלתיים עד לפני כמה שנים ומאחר והיבוש הוא כבר עובדה שרירה כבר הרבה שנים, לא ברור לי מה אתה רוצה מהאחים עופר בעניין זה. ב. צריך הרבה חוצפה כדי להגדיר את ההיצע המחורבן בתחום הבנקאות בישראל כתולדה של מדיניות לסה פר. אני די בטוח שאתה יודע זאת בעצמך. מה שהופך את האזכור הזה לתמוה ביותר. *1*שלצורך הדיון צברו את רכושם כדין ואינם עוברים על החוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוי, אני לא רוצה להגרר הנה. ראה את הודעתי מלמעלה כהצבעה על מה שנראה לי מוקד הויכוח, בלי כוונה ליטול בו חלק פעיל מדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך ראיון עם עזריה אלון, מייסד החברה להגנת הטבע: מה הוא לדעתך האיום החמור ביותר על איכות הסביבה? תשובה: כסף. אנשים שלווים כסף או גונבים אותו באים עם רעיונות נשגבים והורסים כל חלקה טובה. המאבק נגד הפוגעים באיכות הסביבה הוא כמו נגד הידרה... תקח למשל את חברת הפוספטים שכבר הרסה שני שדות, את שדה אוריון ואת שדה צין, והם משתלטים על שטחים פתוחים בנגב והורסים הרס טוטלי... ווינט: אחד המאבקים הגדולים לשמירת טבע שמתחולל בימים אלו הוא המאבק בתוכנית 'שדה חצבה מערב' אותו מכנים הגופים הירוקים "המאבק להצלת 'ארץ בראשית"'. ביום ראשון הקרוב (12 בדצמבר) יקיימו שם המתנגדים לפתיחת מחצבה באיזור טיולים ללא תשלום ועצרת מחאה. "תוכנית "שדה חצבה מערב", העוסקת בהקמתו של אתר לכריית פוספטים באזור הנמצא דרומית למכתש הגדול, שגבולותיו הם נחל צין ושלוחת צלמון בצפון, נחל חווה במערב, נחל נקרות בדרום וציר המעיינות במזרח. זהו אזור בו השתמר עדיין בשלמותו נוף קדומים-פראי, מבותר בקניונים, משופע במצוקים גבוהים ועשיר בערכי טבע, נוף והיסטוריה. בלבו של אזור זה עוברת"דרב אל סולטן" (דרך שלוחת צלמון) - אחד מנתיבי הבשמים הנבאטיים, שהורחב ושופר על ידי הטורקים." |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |