בתשובה ליעקב, 25/04/05 11:43
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בא נניח שיגיע אל הכפר שלנו בג'ונגל ויטען שהוא ראה אדם מחזיק מקל מברזל, עושה משהו, ובמרחק 50 מטר ממנו מישהו נופל ומת. אני מניח, שרובינו נתעלם ממנו באלגנטיות כאל מישהו שהשתבש שכלו, לא ראה טוב, גוזמאי, וכו'. אבל הבה נניח שמגיעים אלינו לכפר עשרה אנשים כאלו ומעידים שהם כולם ראו, האם גם אז נפטור אותם בלא כלום? 1 הגיעה אלינו ידיעה העוברת מדור לדור, ידיעה שלא עוברת אצל יחידים אלא אצל עם שלם, ידיעה הטוענת שהיו המונים שראו. לפטור אותה באמירה "חסר שחר" זה לא רציני. 1 כמו שהמודיעין הסינגפורי התעלם מהיפנים, והמודיעין הישראלי התעלם מהידיעות על מלחמה עם מצרים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אלינו לכפר לא מגיעים שום אנשים שאומרים, לא אחד ולא עשרה. יש לנו רק אנשים שאומרים שאנשים אחרים אמרו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואז מה? אם יגיעו אלינו לכפר 100 אנשים שיעידו שהם שמעו ממאה אנשים. לא נתייחס ברצינות? השיטה הזאת של להתיש את היריב על ידי ניטפוק מצליחה. היא התישה אותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מיליון אנשים שפט רוברטסון בילבל להם את הראש בטלויזיה במשך עשר שנים יבואו למושב בני דרור ויטענו שם בתוקף שאם לסבתא של המושבניק החרוץ יענקלה קופרשמידט יהיו גלגלים היא תיהפך ללמבורג'יני - אין לי שום עניין להתייחס ברצינות או בחוסר רצינות. זה סתם קשקוש. כך שאובייקטיבית אתה הוא הניטפוק, ואין לזה קשר איתי או עם המגיבים ההגיוניים אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה שלהם שונה לגמרי. הם לא טענו שהם ראו משהו אלא טוענים שמשהו יקרה. האם באמת אינך רואה את ההבדל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה פעמים אתה מסוגל לחזור על אותה "עובדה" בלי להתעייף? אין לך שש מאות אלף אנשים שטוענים שהם ראו משהו. יש לך רק סיפור על שש מאות אלף איש. אני בטוח שאתה מסוגל לראות את ההבדל. אגב, בארה"ב יש המון אנשים שנשבעים שהם נחטפו ע"י חייזרים. אם רוצים לנטפק ממש, אני לא ראיתי אותם באופן אישי כך שגם בידי יש רק סיפור על המון אנשים כאלה, אלא שהסיפור עצמו ניתן לבדיקה פחות או יותר אמינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי, סליחה, קבל תיקון: נניח שמיליון אנשים שפט רוברטסון ניפח להם את הראש במשך עשר שנים הגיעו מארה"ב למושב בני דרור וטענו שם בתוקף שלאם-סבתו ז"ל של המושבניק החרוץ יענקלה קופרשמידט צמחו גלגלים כשהיתה בת מאה ושתיים, ובגיל מאה וארבע עשרה היא הפכה ללמבורג'יני. רצינות? חוסר רצינות? לא מעניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאיפה הם יודעים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה פירוש "מאיפה הם יודעים"? הם ראו במו עיניהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רציתי לכתוב פה משהו אבל החלטתי שעדיף שנפרד בחג כשר ושמח. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |