בתשובה ליעקב, 24/04/05 20:47
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מן המפורסמות היא! ובלי צחוק: אין לי. מצד שני, היו אמורות להיות הוכחות בשפע לכיוון ההפוך, שהרי תרומת איברים היא מצווה, וסביר היה לצפות שבקרב ציבור שומרי המצוות נמצא שעור גבוה של אנשים שיקפידו גם על המצווה הזאת. ומנין לי שלא כך הוא? בתוך עמי אני יושב, וכל תכונה שמיחדת את הציבור הדתי-חרדי לטובה זוכה להרבה הוא-הא ומוזכרת השכם והערב בעיתונות החילונית ובשיחות מסדרון עם בעלי הכיפות: זק"א עם המשי-זהב שלו, גמילות חסדים, התגייסות הקהילה למען נזקקיה, תרומה לחברה הכללית (יש שרה והרב ההוא(פויאר?) שמתווך בין חולים לרופאים). בין כל אלה לא מצאתי מעולם איזכור לכך שחרדים תורמים את אבריהם להצלת חיים יותר מאשר כופרים גמורים, כך שאם יתברר לי שמרנובדיה נושא כרטיס אדי בארנקו אהיה מופתע מאד. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1) בגילו, אין לזה משמעות מעשית אלא סמלית בלבד. 2) יש את הבעיה של קביעת רגע המוות ומשבר האמון. 3) אין לי מושג לגבי החרדים. 4) לגבי הדתיים אני מניח שהם כמו כולם. 5) ההתנגדויות נובעות יותר מסיבות שאינן תורניות, גם אם הן נראות כ"דתיות". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. הבאתי אותו כמשל בלבד. אלי ישי טוב באותה מידה לעניין זה. 2. נכון. 3. למה לא תתעניין אצל כמה כאלה שאתה מכיר? 4,5. הוא שאמרתי. אין מקפידים על מילוי מצווה זאת כאחרות. יהודי מוכן להניח תפילין מדי בוקר ובוקר במשך עשרות שנים אבל כשזה מגיע לתרומת איברים הוא מהסס. לפחות אצל חלק מהדתיים זה קשור לעניין תחיית המתים (עדות אנקדוטלית). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לפעולה בעלת משמעות סמלית של מנהיג, יש משמעות מעשית מאד בקרב רבים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מרגיש חובה מוסרית לציין לטובה (מאד!) את תורמי הכליות בעודם בחיים, שברובם חובשים כיפה או שביס. זה באמת אלטרואיזם מהסוג הטהור ביותר שאני מעלה על דעתי, ואולי מן הראוי לקשר לכאן את תגובה 738803 לצרכי איזון. אם יש מי שבאמת ראוי לשמש אור לגויים (ולכופרים) הרי אלה התורמים. בטח יהיה מי שיקפוץ ויטען שהאלטרואיזם הוא רק למראית עין, כי התורמים רק לוקחים את ההימור של פסקל צעד אחד קדימה ומבטיחים לעצמם חיי עולם הבא במחיר מציאה. לחמוצים האלה אומר רק שכאדם שאינו מאמין בעולם הבא אני שופט את התורמים עפ"י מעשיהם בעולם הזה בלבד. מי שחושב שהדרך לגן עדן מרוצפת מעשים טובים הוא אלטרואיסט עפ"י הגדרתי, בדיוק כפי שההוא שחושב שדווקא מעשי טבח יביאו אותו לשם הוא פושע. איזה מזל שתמונת העולם שלי יציבה מספיק כדי לא להניח לעובדות כאלה לשנות אותה :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שמח שהעלית את זה, יש לי לאחרונה דו-שיח כבד בעניין עם עצמי. תנועת תרומת הכליות חזקה לא סתם במגזר הדתי, אלא לפי מה שהבנתי חזקה במיוחד בהתנחלויות, ודווקא באלו הנחשבות "קיצוניות". אני מלא הערצה לאלטרואיזם הקיצוני הזה. ומצד שני, אלו אנשים ששאר ערכיהם ומעשיהם בעיניי רעים מאוד ומסוכנים מאוד (והם חושבים אותו דבר עלי). ואז, בחמיצותי, אני מתחיל לחשוב שיש כאן גם היבט של הלבנת חטאים מצידם- שלמשפחת הגרין-ווש והפינק-ווש נולד אח חדש, נפרו-ווש. זה דורש הבהרה: אני כן מאמין שלתפיסתם הערכים והמעשים שלהם (כמתנחלים) ראויים, נעלים ומהווים כשלעצמם קורבן (של בטחונם האישי ונוחותם האישית, למען העם); ואם כך, אילו חטאים הם מנסים להלבין? החשד שלי - ושוב, ייתכן שאני כאן הרע בזה שאני חשדן - הוא שהם לא במאת האחוזים שלמים פנימית עם האלימות והעוולות כלפי הערבים שהתנחלותם גורמת, לצד זה שיש להם ק"ן טעמים להצדיק זאת - או לחילופין שהם מודעים לכך שחלק לא זניח מעם ישראל רואה בהם אנשים רעים, ואמנם החלק הזה טועה אבל מדי פעם יש לו נקודות לא קלות. דיסוננס כזה, מצד מי שרואה בעצמו "ערכי קיצוני" - נותן מוטיבציה לג'סטות אלטרואיסטיות גדולות. עכשיו, העניין הוא לא לבקר אותם, חלילה, על יוזמת התרומה: מבין כל המוני האנשים שעושים מעשים רעים (לשיטתי), אם מתוך זדון ואם מתוך ערכים רעים (לשיטתי), מעטים מאוד תורמים כליה, אז מה לי כי אלין דווקא עליהם? העניין הוא לא לבקר אותם, אלא הדילמה שזה מעורר בי בצד השני: האם ראוי (לי) לקבל כליה "כזו"? האם בקבלת כליה מ"מתנחל קיצוני" אני מצדיק את היותו כזה? מכיוון שאני תמיד רואה עצמי כפסע מהיזקקות לכליה, השאלה הזו חריפה אצלי. אני גם מודע לכך שאם אני אומר "ממכם אני לא מוכן לקבל כליה, ואם צריך למות על העיקרון הזה אז אמות עליו" אני מעמיק את השסעים הידועים לשמצה בעם ומקרב את מלחמת האזרחים. זו רק מחאה לא אלימה שלי, הכי לא אלימה שיש, אבל גם פסילה עמוקה מאוד של בני האדם שהם. איפה זה שם אותי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. רוב תורמי הכליה, גם חובשי הכיפה שבהם, אינם מתנחלים קיצונים (ע"ע חילי טרופר). ב. עוד שני תמריצים אפשריים למגזר הנ"ל: ב1 - כמו שכתבתי מהכיוון השני, אמונה דתית מרחיבה את התפלגות המעשים שאדם מוכן לעשות עבור מטרה 'גדולה ממנו'. בצד החמור זה אומר אלימות פוליטית לגווניה, בצד החיובי זה אומר וויתור על צרכי האחנדיבידואל לטובת הכלל (או כלל מסוים). ב2 - זה יכול להיות חלק מתפיסת התרומה הקהילתית, כפי שמתבטא בעמותות כמו יד-שרה שמספקות ציוד עזר לנכים ונזקקים בחינם. חלק מהמוטיב החזק של עמותו שכאלה נובע לדעתי מחוסר אמון (מוצדק לפרקים) ביכולת של המדינה לספק צרכים חברתיים, שמביא להישענות על ממסד קהילתי ולא מדינתי. בשנה האחרונה נתקלנו גם בחסרונות וגם ביתרונות של הגישה הזו. ג. פסילה של מגזר שלם ברמה האישית מקבלת תרומה נראית לי די קיצונית. כמה קיצוני ברמה האישית נראה לך מתנחל אקראי מאריאל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעניין ה"פרקטי" (בתקווה שהמרכאות לא יוסרו לעולם): 1- תאר לעצמך מצב הפוך, בו אתה אדם בריא שמסיבות אלטרואיסטיות מחליט לתרום כליה. האם היה עולה בדעתך להגביל את מסירתה למתנחלים? אני מרשה לעצמי להניח שהתשובה היא לא, ולדעתי מטעמי סימטריה אין שום מקום ללבטים. 2- ומה עם ימנים קיצונים שלא גרים בשטחים אבל תומכים ומקדמים את ההתנחלויות? ומה עם אנסים? פדופילים? ערבים (טפו!)? מעלימי מס? זורקי זבל ברשות הרבים? ומי יישאר בכלל אם תפסול את כל אלה :-)? בקיצור, באמת אין טעם, ואין חובה מוסרית, לבדוק את שיני הסוס שקיבלת במתנה. כשאתה כותב "אלו אנשים ששאר ערכיהם ומעשיהם בעיניי רעים מאוד" (הדגשה שלי), אתה נותן למה שרע בעיניך לסנוור אותך. מה פתאום "שאר ערכיהם"? יש להם עוד הרבה ערכים, שחלקם יפה בעיניך, חלקם פחות יפה וחלקם רע מאד, אבל זה לא מעשה טוב אחד מול רוע מוחלט בכל השאר. למעשה, גם המעשה האלטרואיסטי הזה עצמו הוא לא משהו נפרד ממערכת הערכים של חלק גדול מאותם אנשים, אלא הוא פן אחד של "אהבת ישראל" שלא פעם הפן השני שלה שנאת הזר, או למצער חוסר התייחסות הולמת למי שאינו יהודי. אבל אפילו על השאלה אם נכון לקבל כליה ממוחמד דף התשובה שלי היא "מובן שכן". ממתי מוטלת עליך חובה מוסרים להעניש את עצמך עבור פשעים של מישהו אחר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכאורה לגבי שאלת הדף הלא חלק שבסוף - אדרבה, גם אתה (הצדיק) תקבל כליה וגם הוא (הרשע) יסבול, זה עדיף על זה שאדם תמים-דרך יסבול בשבילך, הלא כן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בטוח שלדף יש שתיים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם יש לו רק אחת, על זה *בדיוק* נאמר "על אחת כמה וכמה". הה, הצחקתי אותי! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאוד מתפתה לקבל את הטיעון שלך "יש להם עוד הרבה ערכים, שחלקם יפה בעיניך, חלקם פחות יפה וחלקם רע מאד", אבל רגע אחר כך אתה מקשה עלי: "למעשה, גם המעשה האלטרואיסטי הזה עצמו הוא לא משהו נפרד ממערכת הערכים של חלק גדול מאותם אנשים, אלא הוא פן אחד של "אהבת ישראל" שלא פעם הפן השני שלה שנאת הזר, או למצער חוסר התייחסות הולמת למי שאינו יהודי" - זהו בדיוק, זה מה שקשה לי. כמיטב המסורת האיילית, אנסה להקצין לכיוון השני. אתה סטודנט תפרן, ומודיעים לך שזכית במלגה נאה בזכות הישגיך האקדמיים. הבעיה היחידה, המלגה היא מטעם ארגון "וטהר ליבנו", ומוקדשת לעילוי נשמתו של הצדיק הרב מאיר כהנא זצוק"ל. תיקח? אגב, אני תוהה כמה שליטה נותנים לתורם על זהות ("מיהות", המונח האהוב מסוגייה קודמת באייל) המקבל. קראתי את הדפים לתורם באתר של "מתנת חיים", וזה נשאר לי לא ברור (אולי בכוונה, הרי כל תשובה ברורה תרתיע לא מעטים מאיזשהו כיוון). השליטה שלו בכל מקרה מוגבלת, כי יש שלב די ממושך של בדיקות רקמות ובדיקות אחרות, שאני מניח שמובילות לרשימה לא ארוכה מדי של חולים פוטנציאליים. השאלה היא אם בשלב זה נותנים לתורם לבחור מהרשימה, או ש"המערכת" ממש בוחרת עבורו את החולה האופטימלי משיקולים רפואיים1; ואז, האם מותר לו בכלל לדעת משהו על המקבל? האם מותר לתורם להגיד "אה, אם זה זה אז לא". או האם בכלל הוא יכול להגביל מראש מי המקבל. הכי שווה, מן הסתם, לתרום לילד. אבל השאלה שאני הולך סחור-סחור מסביבה היא, האם יש תרומות מיהודים (חיים) לערבים ולהפך?2. ככל שהתרומה פחות אישית, כך יהיה לי יותר קל, למרות שלא קל לי לעגן את זה בנימוקים שהבאתי למה לא לקבל. 1 בתוספת למשקל שניתן לחתימה על כרטיס אד"י, לפי הפרסומים. 2 באחד הסרטים של אלומודבר זכור לי קטע שבו קרוב משפחה של נפטר - באמת או בסימולציה - מסכים לתרום, אבל מבקש שזה לא יהיה לערבי. זה בספרד, כן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דומני שכליה של לפחות אחד מן התורמים החיים היהודים הושתלה אצל ערבי. אני לא יודע כלום על הנהלים, ומאחר שאין לי עניין אישי בסוגיה לא חקרתי יותר מדי, אבל עפ"י המדריך לתורם כליה מן החי לא נראה לי שלתורם יש מה להגיד בעניין: "הקצאת הנתרם תיעשה על פי אותם נהלים של בחירת נתרם במצבים של תרומה מנפטר (גיל, זמן המתנה, סוג דם, רמות נוגדנים, חתימה על כרטיס אדי וכו') כך שיהיה מובטח שהנתרם הנמצא בראש הרשימה/הזקוק ביותר להשתלה, יזכה בתרומה." האם מתחת לשולחן יש הבנות שקטות שמאפשרות לעקוף את התקנות? לא אתפלא אם כן, אבל אולי אני סתם חושד במשרד הבריאות. _______ (אגב עיון במסמך למדתי ש"טיפולים הומיאופטיים... עלולים להשפיע לעתים על תפקוד הכליה, ויש לדווח לרופא על שימוש כיום או בעבר." - ואכן, מן המפורסמות היא שמים משפיעים על תפקוד הכליות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואפרופו תרומה מן החי, כבר יצא לי להביע את הערכתי העצומה ל תורמים כליה מן החי (שכידוע הם, ברובם, דתיים). יהי זכרו של הרב נערן אשחר ברוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמע, הרגת אותי. אני לא מבין איך אם בנאדם עשה את המעשה האלטרואיסטי הענק ותרם לך כליה מעניינות אותך הדעות הפוליטיות שלו. בנאדם זה קודם כל בנאדם. נראה לי ששוכחים את זה לפעמים. לשאלת המלגה- אישית לא אהבתי לקבל תרומות, ובתור סטודנט תפרן לא נרשמתי למלגה. א. לא הרגשתי נעים שיעזרו לי כספית ב. בטח יש אחרים שצריכים את זה יותר אילו המלגה היתה האפשרות היחידה שמאפשרת לי ללמוד הייתי אסיר תודה, ולא משנה אם זו היתה הקרן לעילוי נשמתו של הרב כהנא או של השיח' אחמד יאסין (כל עוד התורמים לא היו דורשים ממני גם לעשות דברים, כמו לכתוב מכתב תודה שלך תדע לאן יתגלגל יום אחד). קל וחומר כליה, שיכולה להיות ההבדל בין חיים ומוות. אם מישהו מציל אותך מבניין בוער תוך סיכון אישי אתה שואל אותו מה הדעות הפוליטיות שלו לפני שתסכים שיציל אותך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מידע אישי, לתורמי מלגות יש יכולת השפעה רבה על זהות המקבלים (יוצאי קיבוץ, עדה מסוימת, גיל, תחום לימודים וכד’). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בארור, יש מלגות רבות שמיועדות מראש למגזר מסויים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, כדי לא לצאת שקרן עלי לציין שבלי קשר לעמדה המוסרית שלי, לא הייתי מסרב לקבל מלגה משום גוף שהוא. תמיד אפשר לתרום חלק מסויים ממנה לקידום אינטרסים הפוכים לאלה של אותו גוף תורם, וכך גם המצפון וגם הארנק יוצאים מרוצים. למותר לציין ששתי דקות אחרי שהמחשבה המקלה הזאת עוזרת לצלוח את מעמד קבלת הצ'ק היא נזרקת לפח, למה מה פתאום שאתחיל לתרום לעמותות, מה אני, רוטשילד? שנית, יותר קל לקבוע עמדה נחרצת בקשר לאירגון מאשר בקשר לאדם, שכן לארגון יש תקנון מובנה וקצר יחסית (יחסית לשלושה מיליארד בסיסים ב dna פלוס כל ההשפעות האפי גנטיות), כך ש"הקרן החדשה לעילוי נשמתו של הצדיק ההוא" באמת מאפשרת לסווג אותה בביטחון יחסי ברשימת "פסולי מגע מכל סוג", שכן גם אם היא עושה דברים טובים, למשל מחלקת מילגות לטיפוסים כמוני, אם עצם סיבת קיומה עומדת בניגוד חריף למה שאני מאמין בו אולי היחס ההולם היחיד הוא סירוב אפילו לאינטרקציה כזאת, מתוך חוסר הרצון להעניק לעמותה ההיא את הלגיטימיות שנגזרת מקבלת התרומה. קשה להחיל שיקולים כאלה על תרומת איבר מאדם. שלישית, והכי חשוב, מה שאריק אמר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |