 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא ד''ר בר ביצוע ויכול לכתוש את הטיעונים שלך, אבל הטיעון של ''כל שאפשר לעשות הוא לחכות שלושה-ארבעה דורות'' נשמע לי די חלש, וגם הטיעון של ''שרירות לב'' נשמע לי די חלש. נכון שבאופן היפוטתי אפשר לדמיין שכזה דבר מתרחש, אבל בפועל אני לא חושב שיש הרבה בעלי הון ששרירות הלב שלהם תגרום להם למנוע מאנשים ללכת על מדרכה כי בא להם, ולכל היותר הם יגבו על ההליכה עליה כסף - ומכאן, שיש להם אינטרס כלכלי שאנשים ילכו על המדרכה, ואז יש מה לעשות - להתאגד ולסרב ללכת על המדרכה שלהם אלא ללכת בדרך העוקפת, הארוכה יותר. מהר מאוד יראה בעל ההון שלא יוצא לו כלום מהמדרכה והוא יפסיק לגבות כסף עבורה ויעבור להתקנת שלטי פרסומת לידה. תרחיש אפשרי אחד. כמובן שאז יש את הבעיה שבה כל הדרכים כולל הדרך העוקפת נמצאות בידי אותו בעל הון. לכזה מצב אפשר קוראים ''מונופול'', ואני מניח שגם בעולם שוקחופשיסטי טיפוסי אפשר יהיה ללכת לבג''ץ ולהתלונן עליו (ואולי הטענה היא שבעולם שוקחופשיסטי טיפוסי מצב כזה לא יתקיים בכלל). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע כמה מדרכות יש מול הבית שלך, אבל הדרך הארוכה והמתפתלת לבית שלי מכוסה כולה במדרכה אחת בלבד. האלטרנטיבה לשימוש במדרכה הזאת היא קניית הליקופטר (דוקא מומלץ, כי זה פותר בבת אחת גם את בעיית הכביש שמוליך אלי הביתה, אותו כביש ארור שלב לבייב בעליו סוגר בשבת, וגם את בעיית הכביש הראשי שמוליך ממקום העבודה שלי לעיר מגורי, ואשר מושכר שלוש פעמים בשבוע לחברת "מרוצי סוסים בע"מ", נחש למה). ומה רע, אם כך, בקניית הליקופטר? כלום לא רע, חוץ מזה שאיזה יזם זריז מחשבה קנה גם את המרחב האוירי עד גובה 100 מ' בעיר מגורי, והוא אוסר עלי להשתמש בו עד שלא אסדיר את עניין החוב הקטן שצברתי בגין חלון פתוח שינק אויר אל תוך המרחב הפרטי שלי (להלן "הדירה") ללא תאום מוקדם עם אותו יזם, ובלי לשלם לו עבור קניינו החוקי. העניין מתברר כרגע בבית משפט, כי אני טוען שהאויר חדר לתחומי הפרט שלי ללא אישור כך שבעליו הוא זה שחייב לשפות אותי על זיהום הואקום שלי בחלקיקי חנקן וחמצן שלא ביקשתי. על עניין הזיהום שהתלווה אליהם כבר הגענו לפשרה, ואנחנו תובעים ביחד את חברת חשמל, אגד, דן, כל בעלי הרכב הפרטי בארץ וכמה ציפורים חסרות אחריות ששרידי לשלשת שלהן נמצאו אף הם באותו אויר. מכל מקום, כפי שאתה בטח מבין, המערכת המשפטית די עמוסה במדינת "ישראקו" שלנו, ויש חשש שעד שהמשפט יגיע לסיומו המוצלח, חברת "אוירקו" (לעיל: התובע) תממש את איומה למנוע ממני כל שימוש באויר הפסגות שהיא מעמידה לרשות לקוחותיה, ו/או תיירט כל כלי טיס שיעשה שימוש במרחב האוירי שמעל ביתי. (מה שהם לא יודעים זה שבינתיים הצטיידתי בכמה וכמה מיכלי חמצן וגם קניתי זכות שימוש בצינורות הביוב התת קרקעיים שיאפשרו לי להגיע בבטחה למדרכה ממול, ועם בעליה של זאת אני דוקא מיודד כך שאני לא ממש פוחד מהם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברכותי, הצלחת לשכנע אותי שאיסור על שימוש במדרכה פוגע לך בחופש התנועה (למעשה, שולל אותו לחלוטין) ולכן אני בטוח שגם במדינה השוקחופשית הנפוצה בית המשפט העליון יאסור על בעלי מדרכות הסמוכות לבתים פרטיים לאסור על אנשים ללכת עליהן ללא תשלום (יותר נכון, מערכת החוק לא תראה הליכה כזו כ''הפרת חוזה'' ולכן לא תנקוט בצעדים כנגד מי שמפר אותו). עדיין לא שכנעת אותי שזה מונע מהמדרכות להיות בבעלות פרטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקום להתנצח כאן לשווא, מספיק לדעתי להצביע על העיקר: הבעלים של המדרכה מול ביתי הוא *בהכרח* מונופול. נכון שאני יכול לעבור דירה אם קצב פינוי הקקי של הכלבים אינו לרוחי, אבל זה לא ממש פתרון נוח, ובטח שלא נוח לעבור דירה כל פעם שאיזה זכיין שאני לא אוהב רכש את המדרכה הרלבנטית מול הדירה החדשה, או את הכביש שמוליך אליה, או את הרמזור בצומת הקרוב (והעניק אור ירוק ארוך דווקא לתושבי הבלוק הנגדי שמוכנים לשלם יותר) ואו את זכויות החניה או את זכיון פינוי האשפה וכו'. עכשיו עלי לפנות לענייני הזכיין שקנה את הזכות לארח אותי בליל הסדר (אל תשאל איזה מכרז הלך שם). אני מאחל לך חג שמח (בחסות חברת "מצות לעם"). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו פחות או יותר שכנעת אותי. וחג שמח וטעים, או כשר (איך שאתה מעדיף, לדעתי אפשר את שניהם גם יחד) גם לך. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |