 |
רבים מאנשי הימין ומהכותבים כאן ניסו להצדיק את החוק הגזעני בנימוקים כאילו-חוקתיים. היום התפרסם באחד העיתונים סקר שמבטל את הצורך בהתפתלויות כאלה: 62% מהנשאלים מאמינים שיש לקבל את ההכרעה במשאל העם ברוב יהודי. הסקר נערך בקרב _כל_ האוכלוסיה הבוגרת בישראל, ולא רק בקרב היהודים; משמעות הדבר שבערך שמינית (!) מהיהודים בארץ סבורים שההחלטה צריכה להתקבל ברוב רגיל (שכן אין להניח שישנם ערבים שמעוניינים ברוב יהודי). סילבן שלום, אם כן, מייצג את רוב רובו של הציבור היהודי בהצעת החוק שהגיש.
לאור הסקר נראה אולי חסר טעם לענות לנימוקים הפורמליים האלה, אבל במה אנחנו מתעסקים כאן באייל אם לא בדברים חסרי טעם. ובכן, הנימוק המרכזי הוא שהחלטה גורלית כמו החלטה על נסיגה מהגולן חייבת להתקבל ברוב מוחלט, בדיוק כשם שאפשר לערוך שינויים בחוקי יסוד מסוימים רק ברוב של 61 חברי כנסת. יש כאן הטעייה: ראשית, חוקי יסוד אלה מתייחסים לסדרי הממשל במדינה, בעיקר לבחירות ולסמכויות הכנסת; מובן מאליו שאין לתת בידי רוב מקרי של חברי הכנסת את הסמכות לבטל את הכנסת, למשל, או את הסמכות להעניק לרב בא-גד את השלטון המוחלט במדינה. שיריון כל חוק אחר (למשל, חוק הגולן עצמו) הוא, לדעתי, פעולה אנטי-חוקתית ואנטי-דמוקרטית, מאחר שהוא מנצל תנאים פוליטיים זמניים כדי לכבול את ידיהם של הפרלמנטים הבאים.
בנוסף לכך, קיימת הסיבה הטכנית שבכנסת אין שום בעייה להגיע לנוכחות של 95% מחברי הכנסת (כפי שאירע בהצבעה על החוק של ח"כ שלום), ולכן דרישת רוב מוחלט לשינוי חוק כלשהו היא למעשה דרישה לנוכחות כל חברי הבית ולרוב רגיל ביניהם. לעומת זאת, בין בעלי זכות הבחירה, אחוז ההצבעה המקסימלי, גם אם שוטרים יגררו את האזרחים לקלפי בכוח, אינו עולה על 90%, ולמעשה מעולם לא היתה בארץ מערכת בחירות שבה אחוז ההצבעה היה יותר מ-82%. לכן בדרישה ל-50% _מבעלי זכות הבחירה_ מובלעת דרישה לרוב אקטואלי של 60% או 65%, שהוא רוב אסטרונומי שאינו נדרש לשינוי כל חוק, למעט סעיף אחד בחוק יסוד הכנסת.
לסיכום, יש כאן חריגה משמעותית מסמכותם של חברי הכנסת, שמשתמשים בכוח שניתן להם כנציגי העם כדי לכבול את ידי העם, וזה הרי אבסורד גמור. אם העם רוצה רוב של 60% במשאל העם, יבואו 60% מהאזרחים ויטילו פתק "בעד".
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש