 |
*הם* לא שולחים איש למאסר, על פי סדר העניינים שהוצג.
שופט בערכאה התחתונה גוזר את דינו של דובי למאסר. (אתה הרי לא מתיימר להיות מודע לרוח השורה על פסיקות *כל* השופטים בארץ, נכון?)
דובי מגיש ערעור. הערעור נדחה בערכאה הגבוהה יותר.
דניאל קלטי שולח מכתבים לכל מערכות העיתונים, מארגן הפגנות מול משכן הכנסת, מופיע ב"ערב חדש". המערכת מגיבה. מישהו מגיש עתירה לבג"ץ.
בג"ץ עובר על כל החומר וקובע, שלמרות שהרוח השורה על פסיקותיו מנוגדת לרוח השורה על פסק הדין המסויים ההוא, אין בפסק הדין האמור כדי להראות שהשופט חרג מסמכויותיו כשהחליט למצות את הדין עם הנאשם, ואין ביכולתם או ברצונם להתערב בגזר הדין של הערכאה הנמוכה.
דובי נאסר. האינטרנט בארץ מוחשך למחאה למשך ארבעים שניות תמימות. טל מנהל את האתר ביד רמה תוך הקפדה על תכנים מצונזרים. בינתיים גדלה התנועה באתר פי 1247. שי מוכר את השליטה באתר ל-CNN, דניאל קלטי נישא על גלי ההצלחה של המלחמה למען המקופחים וממלא את "משבצת צ'רלי ביטון" בחזית הדמוקרטית(!) לשלום, שיויון ושמאלץ (חדשש"ש).
דובי משתחרר מהכלא לאחר שנתיים, כשהוא בשל לכתוב על התנסויות מיניות שלא העלה לפני כן גם בדמיונו הפרוע ביותר. בצר לו הוא מנסה לפרסם ב"אייל הקורא". הסיפור נדחה מטעמי פגיעה ברגשות הציבור. דובי הולך, אישית, למשרדים המפוארים של "האייל הקורא". בחדר ההמתנה תלויות תמונות המייסדים, להוציא אחד, שנשלח לכלא בשך סיבות שהשתיקה יפה להן. איש במערכת אינו מכיר את התמהוני ששילם את המחיר של הלחימה בחופש הביטוי.
דובי יוצר קשר עם דניאל קלטי, האיש והאגדה. עניין לא פשוט, בשל מעמדו הרם של הלה. לאחר שהוא עובר מזכירות, שומרי ראש, מאכערים ומפיצי שמועות, הוא פוגש לבסוף את ד. קלטי, באגף זכויות האדם של מקדונלדס בפיליפינים. הוא שוטח בפניו את צרותיו. ד. קלטי מקשיב לו קשב רב, ולבסוף אומר: אתה יודע מה? אני חושב שטעיתי.
---------------- מסך ----------------
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש