בתשובה לאסף עמית, 23/07/01 9:21
 |
|
 |
||
|
||||
 |
העובדה שהאלימות משיגה לערפת תוצאות בשטח היא נכונה. זה בעיקר אשמתינו, כי כך לימדנו אותו. לצערי, אני מסכים איתך שסביר להניח שהפלסטינים לא מסוגלים להתנער מארגוני הטרור השולטים עליהם, ספק כמה מהם מודעים בכלל לצורך הזה, היום. כדי שנחוז לתקשר על אותו תדר, אני צריך להבהיר: קיום חלקה של ישראל בהסכם הוא לא הבעיה. קיום חלקו של ערפת בהסכם גם הוא לא הבעיה. עצם קיומו ו/או הנסיון להגיע להסכם הם שרש הבעיה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
החלטתי להעביר לך את המידע שלהלן שקשור בחילופי דברים קודמים שלנו גם אם לא יהיה שייך לנושא וחפשתיך כאן לצורך העניין. למזלי הטוב ההודעה הראשונה שמצאתי שנושאת את הכנוי שלך דווקא שייכת לעניין. ובכן, בחדשות ששמעתי היום בצהריים דובר על סקר דעת קהל בקרב הפלשתינים שנערך במשותף ע''י מכונים ישראלי ופלשתיני. (לצערי, לא קלטתי את שמות הגופים האלה, שנאמרו בתחילת הידיעה, לפני שזקפתי את אזניי.) תשעים ושניים אחוזים מהאוכלוסיה הפלשתינית תומכים בטרור. זה הנתון. מבחינה זו הם מתאימים להנהגתם וזו מתאימה להם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאני טוען שצריך לבצע הפרדה בין ההנהגה השלטת לבין הפלסטינים, אני מתכוון לשני תחומים: 1. (תאורתי - פחות חשוב) עניין חלוקת האשמה. אני מתקשה להאמין, שאזרח ממוצע, קם בבוקר ומחפש עילות למלחמות. לעומת זה אם האזרח נתון תחת השפעה של תעמולה, זה יכל לקרות. ולכן, כמו שכתבתי בתגובה לך בעבר, הסיבה שבגללה שינאתו של הפלסטיני הממוצע הולכת וגדלה ככל שמתבסס שלטונו של ערפת, אינה בגלל ה"ויתורים" שגורמים לו להרים ראש אלא תוצאה של מכונת תעמולה משומנת היטב שפועלת ביש"ע מאז נחת ערפת בעזה לראשונה. זה הנשק מספר 1 של ערפת (כמו גם של כל ארגון טרור אחר). פיגוע טרור למשל, לא מתיימר לחסל אותנו פיזית. לפיגוע טרור יש %99 תועלת תעמולתית. התעמולה משמשת לו כלי נשק גם כלפי פנים, התעמולה עושה לו פולחן אישיות, ומסיתה את ההמונים לצורך האנטרסים הפרטיים שלו. ערפת לא רשום על הפטנט הזה, אגב, זה קיים בחלק גדול מהמדינות הדיקטטוריות בעולם, והדוגמא המוחשית ביותר היא גרמניה בתקופה הנאצית. 2. (מעשי - יותר חשוב) הדעה שלי, מושתתת על אמונה מסויימת, ייתכן והיא שגויה, אך מה לעשות אני מאמין שהאנטרס של הפלסטיני הממוצע (כמו גם אזרח ממוצע בעולם השלישי) הוא לחיות בשקט ובשלווה, במדינת רווחה (דמוקרטית, מן הסתם), קם בבוקר לעבודה וחוזר בערב לאשה והילדים, כאשר זכויות האדם הבסיסיות שלו מוגנות, והוא חי חיי מותרות. אני חושב שאם היה נערך סקר המציג את האנטרס הזה, הוא היה זוכה לרוב. זה לא סותר את הסקר שהזכרת, וזה לא סותר סקרים אחרים שמגלים (אולי) שהפלסטיני הממוצע חושב שכל הבעיות שלו יפתרו ברגע שהיהודי האחרון יבלע תחת האדמה. אתה יכל לומר בצדק, שהפלסטיני הממוצע טועה, ועל טעויות משלמים, אבל זה לא יעזור לך לפתור את הבעיה מהשרש. *פתרון הבעיה מהשרש הוא למלא אחר האנטרס שדיברתי עליו*. ופה אני מגיע סוף סוף לנקודה: *האנטרס של ערפת, כדיקטטור, מנוגד לאנטרס הזה*. אתה יכל לומר שערפת והפלסטינים מאוחדים בשאיפתם לחסל אותנו, מכל מני סיבות תעמולתיות ואמיתיות, אבל האנטרס האמיתי של ערפת מנוגד לאנטרס האמיתי של הפלסטיני הממוצע, ולכן חובה לבצע את ההפרדה הזו כשבאים לדון על פתרונות לסכסוך. אם יש ניגוד אנטרסים בין ערפת לעמו, אין לצפות שמו"מ איתו ישחק לטובת האנטרס של הפלסטינים (שהוא גם האנטרס שלנו, כפי שאני מרבה להדגיש, אני מצטער אם זה כבר נמאס לך). אגב, יש מקור לאופטימיות מסויימת בגישה שלי, כיוון שבניגוד לפלסטינים שמהווים דבר קבוע, ערפת זה משהו זמני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה על פריצה המאוחרת, אבל משהו בנושא סקרים. בזמן שביתת הסטודנטים הגדולה בשנת 1998 פורסם כי 91% מהנשאלים תמכו בדרישת הסטודנטים. האם אותם נשאלים היו מוכנים *לעשות* משהו בשביל זה? לא ממש, וראה תוצאות השביתה. לכן, סקרים שכאלו זה דבר מצויין שבעיקר לא משקף שום דבר. מספר רלוונטי יותר יהיה לדוגמא אחוז המשתתפים בהפגנות או אחוז המעורבים בפועל בפעילות מלחמתית או תומכת-לחימה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מטבע הדברים, אצל קבוצות שנמצאות בעימות ישנה קבוצה קטנה שנושאת בעיקר הנטל, ולוקחת על עצמה לממש את רצון הכלל. כך זה אצלנו. כך זה היה אצל הסטודנטים. אני למשל, לפי דעותיי, הייתי צריך אולי לחיות באיזו התנחלות נידחת ולהסתכן יום יום בדרכים. בכל זאת אני חי לי באזור נוח ושלו ונהנה ממנעמי החיים. מסתבר שהצבור הפלסטיני אינו חריג מבחינה זאת. הם לא היו יכולים להחזיק מעמד לו כולם מהקטן ועד הגדול היו עוסקים בלחימה כל הזמן. החיים מכילים עוד מרכיבים. איך זה קשור לענייננו ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה הבאת את הסקר כהוכחה לך שכל הפלשתינים באמת תומכים במדיניותו של ערפאת. אני הבאתי דוגמא דומה, שבה הראתי שתמיכה בסקר היא מהפה החוצה ולא יותר. אני מניח (ואני מקווה שתסכים איתי) שאחוז ניכר (80%? 90%?) מאותם תומכים מעודם לא נקפו אצבע כדי לסייע לפתח/חמאס/ג'יהאד איסלמי/הארגון החביב עליך, אם בלחימה או בתמיכה ללחימה. רוב הציבור בסופו של דבר אדיש, ומעוניין לחיות את חייו בשקט. לכן, אי-אפשר להסיק מסקנות אופרטיביות מסקר שכזה. אגב, אתה לא נכלל באדישים - העדת על עצמך שאתה פועל פוליטית באופן עצמאי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''הפעילות הפוליטית'' שלי היא כתיבה באייל הקורא ואולי כתיבה של פחות מחצי תריסר מכתבים בשנה לאנשי ציבור. איני יודע אם השתתפות בסקר דעת קהל, אינה בעלת השפעה רבה יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אני חשבתי שיותר. בסדר. גם אתה יכול להתהדר בתואר "אדיש". מרוצה? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |