בתשובה ליעקב, 14/04/05 13:22
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"ספר לי מה גורם לכך שפעם היה יותר קל לספר לאנשים שהם חוו ארוע שהם לא חוו" אני לא אספר לך משום ש"פעם היה יותר קל לספר לאנשים שהם חוו ארוע שהם לא חוו" לא היה הטיעון שלי. אתה ממשיך להשתמש באותה השיטה (קריאה סלקטיבית ומאבק בדחלילים) וזה מאוד מיגע/משעמם. ברשותך ועם כל הכבוד, אין לי עניין לנהל איתך שום דיון. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני שוב מתנצל. נכנסת לדיון בתגובה 291906 עם הטענה הזאת: "הם היו בני אדם (בעולם העתיק, בו שזירת מיתולוגיות וסיפורי בדים, כאילו היו אמת לאמיתה, היו חלק בלתי נפרד מהמבנה החברתי, ממלחמת המעמדות ומתהליך היווצרות תרבויות1). בעולם רדוף שדים, בו לכוהנים, לשליטים ולשאר שליחי אל יש מונופול על המושג "אמת", מה כל כך אבסורדי בבני אדם שקונים סיפור בדוי כאמת לאמיתה?" אני לא שמתי לב לדקות שבין "נהוג להמציא סיפורי בדים ולהאמין בהם" לבין "אנשים אינם יודעים להבחין בין אמת לדמיון". סליחה רבה ולך לדרכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''נהוג להמציא סיפורי בדים ולהאמין בהם'' הדקות שאתה לא מסוגל להבין היא בין ''מוישלה ממציא סיפור ומספר אותו לכולם כך שכולם קונים את זה'' לבין ''תהליך פולקלוריסטי בו נשזרים מיתוסים למארג התרבותי''. זה באמת מצער שאתה לא שם לב לדקויות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני באמת לא מבין. אם אתה רוצה תסביר. גם היום ממציאים סיפורים פולקלוריסטים והם עוברים לא רע בכלל. קח למשל את המיתוס של דיר יאסין, את סן סימון. את החוה הסינית. אני אפילו שמעתי מיתוסים על ארועים שאני הייתי בהם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |