|
אני מניח שעצם ההגדרה וההכרה של אזור על פי שם מסוים יכולה, לפחות, להוות נקודת פתיחה לבדיקה כיצד מגדירים עצמם תושבי אותו אזור.
ברור לנו שהמעבר מציבור אנשים בעלי מכנה משותף מסוים - תרבותי-דתי אצל היהודים ותרבותי-דתי-גיאוגרפי אצל הערבים היה בקצב שונה. היינו, ההכרה העצמית בעצמם כישות פוליטית-לאומית היה מהיר יותר אצל היהודים.
יוסף גורני בספרו על הבעיה הערבית כותב שהתנועה הלאומית הערבית התעוררה לקראת סוף המאה ה 19 והמהפכה של הטורקים הצעירים נתנה לה מומנטום חזק. ב 1891 למשל היתה התארגנות של כ 500 מנהיגים ערביים בירושלים כנגד ההשתלטות היהודית. נראה לי שאפשר לייחס מימד לאומני להתארגנות הזו. ב 1905 פורסם אחד בצרפת ספר שנכתב על ידי מלומד ערבי תושב יפו על יקיצת האומה הערבית ובו הוא כתב ששתי תופעות מנוגדות עולות בפלסטין, ושההתנגשות ביניהם היא בילתי נמנעת - ישות היהודית-ציונית והאומה הערבית. גם פה נראה לי ההוא בעיקר התכוון לסכסוך בארץ ישראל בין תושבי האזור.
|
|