 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. לצערי, זמן האייל שלי הצטמצם מאוד בשנה האחרונה, אני קוראת מעט מאוד תגובות, ולכן יש מעט מאוד תגובות שמעכירות את שלוותי (כן, דיברת על שלוות הקוראים החילוניים, אני יודעת, אבל תאמין לי שחלק מהמגיבים הלא חילוניים פה לא תמיד עושים לי טוב על הנשמה). בקיצור, אני לא מודעת לכל מה שקורה כאן. ב. עם דובי אפשר לדבר. עם אותם מגיבים שאתה מתכוון אליהם- אי-אפשר. ג. הפניתי בעבר את הטרוניות שלי כלפי מספר מגיבים שאינם חילוניים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהבעת דעה בנושא מצד הקוראים והמגיבים הנורמליים באתר, שבמקרה נמנים על המחנה הדתי, כלפי אותם "שאי אפשר לדבר איתם" הייתה תורמת במשהו. התחושה שלי היא שהם ניזונים מההרגשה שהם נלחמים בחילונים כאן, ושהקול הדתי השקט מגבה אותם (וסליחה על הרדוקציה הגסה והפשטנית של הקהילה האיילית, ברור שהיא הרבה יותר מורכבת מכך). לדעתי האישית תגובות "חילוניות" (או אנטי-דתיות) דמגוגיות, מתהלמות ו/או גסות זוכות לקיתונות משני צידי המתרס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושבת שהמגיבים (הקבועים) ה"נורמליים" והדתיים באתר1 דווקא הביעו דעתם כלפי אלה שאי-אפשר לדבר איתם. לפחות בעבר. בכל אופן, שתיקה היא לא בהכרח הסכמה- לא תמיד יש את הזמן, הכוח והחשק להיכנס לוויכוחי סרק. אין לי מושג אם תגובות חילוניות דמגוגיות באמת זוכות בדרך-כלל לקיתונות משני צידי המתרס- יכול להיות שאתה צודק, האמת שלא שמתי לב. 1 וכמה כאלה כבר יש? לא הרבה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |