בתשובה להאזרח כליל נאורי, 21/07/01 17:41
 |
|
 |
||
|
||||
 |
פעם כשהערבים היו נחמדים, הסכמנו להם, מתוך טוב לבנו הצרוף, כמובן, לנוע בחופשויות, ואפילו נתנו להם לעבוד אצלנו. רק כשהם הפסיקו להיות נחמדים (למה באמת?) התחלנו להרעיף עליהם כתרים. אגב, לפני שמתחילים להתלהם, ועוברים לפאתוס בסגנון של "בלבול מוח" ו"סילוף עובדות", כדאי מאוד להכיר (קצת) את העובדות. עד שיושמו הסכמי אוסלו (בשנים 94/5) הייתה נתונה כלל האוכולוסיה הפלסטינית, לשלטון ולחסדיי צה"ל וממשלת ישראל, על כל המשתמע מכך. החל מהשנים 94/5 קיבלו הפלסטינאים (תודות להסכמים, שעוררו מחלוקת חריפה בעם, "הביאו" לרציחתו של ראש ממשלה בישראל, וכיום רב העם בישראל רואה בהם שגיאה פאטלית, וחלקים לא מבוטלים ממנו אף מכנים את מי שחתם עליהם, בשם התואר פושע) עצמאות חלקית, שפירושה המעשי הוא שפלסטינאי החיי בשכם למשל, רשאי לנוע בתוך עירו בחופשיות, אך ברגע שהוא רוצה לבקר את הדודה שלו שגרה במחנה הפליטים הסמוך, רוב הסיכויים הם שהוא יצטרך לעבור במחסומי צה"ל - נכון שכל עוד התנהל מו"מ, כלומר כל עוד הערבים היו נחמדים בעינינו, ברוב המקרים, היה קל יותר לעבור במחסום, אבל זה לא משנה את העובדה שעדין אותו פלסטיני, נתון לחסדי צבא וממשלה שאינם שלו, ואין לו חלק בהם - שהרי היה מי שהקפיד, לתקוע התנחלות יהודית גאה, בכל מקום (רצוי בעייתי) שהתאפשר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אף על פי שנראה לי שאתה מתחיל לנקוט בטכניקות ויכוח אליבא דגבלס, אני בכל זאת אנסה לענות. כן, נכון, כאשר היו הערבים נחמדים, היינו נחמדים בחזרה. מה לעשות, זה מה שאנשים עושים - אנחנו לא נוצרים, אין עלינו ציווי של הושטת הלחי השנייה, וכאשר באים עלינו לכלותנו, אנחנו, בצדק, פועלים כדי למנוע זאת - על ידי הגבלת תנועתם של אלה, אשר מקרבם באים הפוגעים, עד יחלוף זעם. אני מצר על הפלסטינאי המסכן שלא יכול לבקר את הדודה שלו, אבל חיי עדיפים לי על נוחותו. מה לעשות, אני חפץ חיים. זה שאתה חושב שכל התנהגות חוץ מהתאבדות המונית היא פטרוניסטית, מיליטנטית, ימנית, או פשוט פויה, זו בעיה שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אמרתי שהפאתוס שלך הוא קצת מגוחך, ובכל זאת אתה בחרת להזכיר את גבלס. נו, שיהיה. אינני שותף להערכתך לפיה העם הפלסיטנאי קם לכלותנו. לדעתי השקפה זאת, שאכן מקובלת על חלקים נרחבים בעם, מקורה בתפיסת עולם גלותית, אשר על פיה, כאילו לא יתכן שעם כלשהו יאבק במדינת ישראל, למען מטרה רציונאלית והגיונית (לגיטמית או לא לגיטמית), ולא מתוך איזו שנאה בלתי הפיכה, או אנטישמיות לשמה. השקפתי גורסת גם כי ברובם הגדול של המקרים ושל התהליכים ההיסטורים דברים קורים בשל סיבה, כלומר אין באמת ''פעם הערבים היו נחמדים ועכשיו הם כבר לא''. בנוגע למשפט האחרון בהודעתך, נדמה לי שהביטוי אותו הכנסת אתה לדיון הנוכחי, ''בלבול מוח'', יהיה ההולם ביותר בעבורו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |