 |
בוא נבדוק. פורסם שבשני מקומות הוצבו צלפי ימ"מ עם הוראות מדויקות לגבי ירי מכוון במפגינים. כאשר זוהה מפגין המסכן חיי שוטר, היה עליהם לירות בו על מנת לנטרל אותו. הניטרול היה על ידי ירי לרגליים, מכוון ומתוכנן. באחד המקומות, פעלו הצלפים במתכונת הרגילה שלהם, קרי כמה צלפים כוונו לאותו אדם, על מנת לוודא פגיעה.
הפרט הבעייתי - הירי נעשה לא *בעת* סיכון החיים, אלא בד"כ אחרי ולפני. אחרי - כלומר, כאשר אדם זוהה כמסכן שוטר (נצפה זורק בקבוק, יורה אבט ברוגטקה, לעבר שוטר, ממרחק ובתנאים המסכנים את השוטר) הוא נורה בהזדמנות הבאה האפשרית, ולפני - כלומר הירי היה אמור למנוע את האבן/בקבוק הבא.
בזמן הירי עצמו, בד"כ לא היה המפגין בעיצומו של סיכון חיי שוטר.
ככל הידוע, אף מפגין לא נהרג מירי צלפים. אך בוא נניח שכן. האם זה רצח?
להגדיר שהגנה עצמית היא רק בעיצומו של סיכון החיים, זה לדרוש מהצלף לא להתערב כי לא חייו סוכנו, או לדרוש שיצלוף בדיוק ברגע בו המפגין מכוון את כלי הנשק שלו. ואם אז אין נתיב יריה? אז לחכות לפעם הבאה, אחרי שעוד שוטר נפגע? איננו יודעים מתי אבן תגרום "רק" לפגיעה שטחית, ומתי תגרום למוות.
בעיני, מי שמרים אבן/בקבוק תבערה/וכו' על מנת לסכן חיים, עדיף לעצרו בכל דרך אפשרית לפני שיפגע בקורבן. אם נדרש לשם כך לפגוע בתוקף בדרך שעלולה להרגו - חבל, אך עדיין עדיף על לאפשר פגיעה בקורבן, בין אם זה אזרח שומר חוק, או שוטר השומר על שומרי החוק.
בעיניך זה רצח? דומה להחלטה מראש להרוג אדם סתם כי דתו/לאומיותו/צבעו/צבע לוחיות הזיהוי במכוניתו אינם מוצאים חן בעיני?
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש