|
||||
|
||||
למה לא? וגם גברים! וככה נוכל לשיר בהתלהבות: "פונדקאי, פונדקאי, תן את בתך..." ובקצת פחות מילים: פנטזיות המטריקס שלכם פשוט מחליאות. |
|
||||
|
||||
אם גברים יוכלו להרות אני מצהיר בזאת שאני אצטרף לעמותה הנ''ל, ואהיה מוכן להתחייב לכך שאם אהיה ''צמח'' אהיה מוכן להיות ''פונדקאי''. כרטיס ''אדי'' אני נושא כבר זמן רב. |
|
||||
|
||||
אתה יכול להוציא את הכרטיס מהארנק. אם לא נאסר במפורש על ידך או בני משפחתך מדרגה ראשונה, אז לפי החוק הישראלי, אתה מסכים לנדב את איברך להשתלה באופן אוטומטי. |
|
||||
|
||||
בדיוק להפך. "בישראל אף קיים נוהג על פיו יש לקבל גם את הסכמת משפחתו של נושא כרטיס הנכונות לתרום איברים, ואין מסתפקים בהסכמת התורם, המתבטאת בעצם החזקת הכרטיס." http://www.knesset.gov.il/library/heb/docs/sif032.ht... |
|
||||
|
||||
האמת? (אם לא שינו את החוק) שניכם צודקים. לפי החוק יש צורך בהסכמת המשפחה (שכדבריך, היא (או ליתר דיוק - היפוכה) גוברת על הסכמת המנוח כפי שמתבטאת בכרטיס אדי שבכיסו). אלא מה - אם לא ניתן להשיג את קרובי המשפחה - מותר לקצור את האיברים גם עם המנוח אינו נושא כרטיס אדי. |
|
||||
|
||||
לא הבנתי. אם אין קרובים- מותר לקצור. אם יש קרובים צריך לשאול אותם. אז בשביל מה הכרטיס? |
|
||||
|
||||
מאוד לא נעים לחשוב על זה, אבל בהחלט ייתכן שדורון צודק ושהכרטיס הוא בעצם חסר משמעות. למעשה, כך עולה גם מכאן: "העובדה שלנפטר יש כרטיס אדי מהווה ביטוי לשאיפתו לתרום איברים ולהשאיר חיים אחריו ובכך מקלה על המשפחה את ההתמודדות עם ההחלטה לתרום." בסך הכל מדובר במשפחה שאיבדה בן, וכאבה הרב הוביל אותה ליזום תנועה וולונטרית רחבת היקף (או לא רחבה כפי שקיוו) - והוולונטריות, עם כל היפה והנאצל שבה, עדיין אין בטחון שהיא מעניקה לכרטיס תוקף חוקי/מעשי כלשהו. דוגמאות נוספות למצבים מסוג זה אינן עולות כרגע בדעתי, אבל אני משערת שישנן כאלה. |
|
||||
|
||||
טבלת מספר הנרשמים לאדי בקישור שהבאת מציגה עליות וירידות חדות בשנים שונות. יש לך איזו השערה למה זה? |
|
||||
|
||||
בזמנו נאמר, נדמה לי, שעדיין לא קרה שמשפחתו של נושא כרטיס סרבה לתרום את אבריו. כך שלפחות על פניו יש לכרטיס ערך מעשי. כמובן, ייתכן שרוב אלו שנושאים כרטיס באים ממשפחות שממילא היו מסכימות לתרום. אבל אם זה כך, אז גם תוקף חוקי לכרטיס לא היה משנה. אישית, אני מנחש שערכו של הכרטיס רב מבחינת המשפחה המתבקשת לתרום. נדמה לי שרק מיעוט בציבור הוא "רציונליסט קיצוני" שלא מייחס שום חשיבות לגופת יקירם המת-מוחית; השאר, גם אם מחליטים לתרום, מפעילים שיקול של טובת המחכים להשתלה מול מה שהם תופסים כטובת יקירם. ונראה לי שהכרטיס בהחלט יכול להקל (או להקשות, אבל בכיוון הנכון). |
|
||||
|
||||
נראה לי שטתה צודק: אני לא בדיוק רציונליסט קיצוני (הייתי אומר, רציונליסט מתון), וקשה לי לחתום על הכרטיס הזה. כלומר, אני "מתכוון" לעשות זאת, אבל יש בזה משהו מאוד מעיק. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
כי איכשהו מקנן בי החשש שמשהו בי ירגיש את קריעת האיברים הזאת. |
|
||||
|
||||
לכרטיס יש ערך הצהרתי. |
|
||||
|
||||
מול מי, מול המשפחה? |
|
||||
|
||||
כן, תגובה 290929. |
|
||||
|
||||
אלמודובר חשב על זה קודם, ולראיה הסרט "דבר אליה", שבו אשה-צמח נכנסת להריון מגבר המאוהב בה. וב"עולם על פי גארפ" קורה אותו דבר, רק בדיוק להיפך (אשה מעברת את עצמה מגבר-צמח 1). 1 או צמח למחצה - למיטב זכרוני הוא נהג לחזור על ההברה "גארפ", אז אולי לא היה צמח לגמרי. |
|
||||
|
||||
אאז"נ, גם ב"עשו" של מאיר שלו האב השכול עושה לעצמו ככה ילד חדש, רק ששם לאמא היה משהו שמזכיר יותר CFS. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |