 |
אני רוצה להבין טוב יותר את המשפט: "אני חושב שמטרת השיטה היצוגית היא פשוט ליצור מנגנון מעשי לביטוי רצונו של העם, ומעבר לכך אין לה שום כוח ושום סמכות".
האם, לדעתך, על חברי הכנסת לקבל החלטות בהתאם לרצונו המשוער של "העם" בכל עניין העומד על הפרק? אם כן - למה בכלל צריך נציגים? מדוע שלא לייסד מנגנון פשוט יותר - מכון ממשלתי לביצוע סקרי דעת קהל - ולקבל החלטות ע"פ תוצאות הסקרים? כיצד יעמדו חברי הכנסת על "רצונו של העם"? וכשמדברים על ה"עם" - האם הכוונה הינה לכלל העם או רק לתומכי אותה מפלגה, שמטעמה נבחר חבר הכנסת?
אני חושב שהתפיסה שלך לגבי נבחר ציבור הינה שגויה, משום שהיא מתעלמת מכך, שכל נבחר ציבור חובש שני כובעים לראשו: כובע ה"נבחר" וכובע ה"מנהיג". אכן, פעולותיו כ"נבחר" צריכות לבטא את רצון *בוחריו*, אך פעולותיו כ"מנהיג" לא רק שאינן מחייבות זאת, אלא שלעתים מחייבות אותו לקבל החלטה בניגוד לרצון בוחריו.
לדעתי, השאלה האמיתית, והקשה, הינה שאלת האיזון בין שני התפקידים, כלומר: מתי מותר לו (או אפילו הוא חייב) לפעול בניגוד ל"רצון בוחריו", כאשר הוא סבור - כ"מנהיג" - שרצון בוחריו שגוי.
התשובה לשאלה זו הינה, לדעתי, שנבחר כבול ל"רצון בוחריו" ביחס ליעדים ולמטרות הראשיים של בוחריו1, אך לא ביחס לדרך הגשמתם. לדוגמא: חבר כנסת מטעם מפלגה, שמצהירה במצעה, כי היא רואה במדינת ישראל מדינה יהודית, חייב להתנגד לכל הצעה הנוגדת זאת, אך מצד שני הוא חופשי (וחייב, לדעתי) להגשים מטרה זו לפי הבנתו, גם אם החלטה שקיבל לשם כך אינה מקובלת כלל על בוחריו2.
********** 1 וגם השאלה, מהם אותם יעדים ומטרות ראשיות של קבוצת אנשים, אינה פשוטה כלל. 2 וזה שבוחריו יענישו אותו בשל כך ולא יבחרו בו שוב - זה כבר עניין אחר.
|
 |