בתשובה ליעקב, 04/04/05 0:00
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. פתגם שלזוויג-הולשטייני עתיק מאוד וחכם מאוד הושר במשפחתי בכל סדר פסח, למנגינת - "חד גדיא", ע"י סבתי, הישר משפתותיהן של סבות-סבות-סבות-סבות-סבותיה-סבותי. הפתגם אומר כך: "מרוב זיגזגים ופליק-פלאקים מפתיעים ומרתקים וטוויסטים עלילתיים מותחים ומסמרי שיער - הבנאדם, אם איננו הודיני ואיננו דן בראון - עלול ללכת לאיבוד בתוך לבירינת מעיו הנפתלים, לשכוח את שמו, לרדת מהפסים עוד יותר משירד כבר ממילא - ולבסוף להאשים את מיסטר X בכל צרותיו עלי אדמות" -- תחשוב על זה. ב. בתגובה 289038 אתה פותח ואומר: "ברוך גולדשטיין לא זכה בספר זיכרון בגלל מה שארע במערת המכפלה. הוא זכה בו, בגלל שהוא מת ואנשים אהבו אותו." -- טעות, יעקב, טעות או היתממות. גולד' זכה בספר הזיכרון בגלל *ההערצה הגדולה לטבח במערת המכפלה*. הדבר שזור בספר בכמה וכמה מקומות. הערימה הנאה של "עדויות" לטוב ליבו כאדם ולנפלאותיו כרופא אינה באה אלא לחזק את הרעיון כי אדם נפלא יכול להיות רוצח, כי רוצח יכול להיות אדם נפלא וכי מעשה רצח, אם וכאשר הוא משרת אג'נדה שהרוצח וסובביו מאמינים בה בכל ליבם - הוא מעשה קדוש. *זוהי* הסיבה להוצאת הספר. לו היה מת ממחלה או מתאונה ולא היה עושה את המעשה שעשה, ייתכן שגם כן היו מוציאים ספר לזכרו - אך אז היה הספר נראה לגמרי אחרת. ואחרי שני משפטי הפתיחה המוטעים האלה, אתה ממשיך ואומר (אותה תגובה): "ההוכחה היא שיש מאות אנשים שמתו וזכו לספרי זכרון, בייחוד אנשים שמתו בדמי ימיהם. למשל: ..." - ואז אתה מביא רשימה של חמישה אנשים שאינם עוד, כולם, טרם הוכח אחרת - אנשים מן הישוב שלא קיפדו חיי אחרים. אתה משווה וגוזר גזירה שווה בין הטובח לבין החמישה הן בתחום - "מתו בדמי ימיהם", והן בעניין - "מתו ואנשים אהבו אותם..." - ולכן זכו לספר זיכרון. בכך אתה עושה בדיוק את מה שאמרתי (השתמשתי בלשון ציורית מעט ועכשיו אפשט): אתה מגדף את שמם ומנאץ את זכרם. בחרתי בדסי ז"ל כדוגמה משום שעליה קראתי לא מעט ודמותה נגעה לליבי. על האחרים איני יודעת הרבה אך העקרון נכון בוודאי לגבי כולם. אני הבנתי *מצויין*, ואתה - האם הבנת את שלולית התיפלה שהגירה מקלדתך הלוקה בדיזנטריה? נראה שלא. נו טוב, למה כבר אפשר לצפות מאדם מבוגר שאינו לוקח אחריות לדעותיו ולפליטותיו, אלא מספר שמישהו הכריח אותו. מה המותחן הבא? - "החשמנית אשמה בכל. היא משכה אותי באוזן, בכוח, לרחובות ירושלים בירתנו הקדושה והמאוחדת לעולמי עולמים אמן, ושם נאלצתי שלא ברצוני לקצור חמישה פלסתינים - ע"מ להמחיש לה באופן מעשי ונראה לעין את נאמנותי לעקרון חופש הביטוי...". ג. אל תיתן ל*שום תקשורת* לבלבל אותך. מעריצי הטבח חלקם סתם רעשנים בלתי מזיקים וכמה מהם שקטים ומסוכנים. האב, ישראל גולדשטיין, שדבריו מובאים בספר - הוא אדם מסוכן. איני מכירה אותו - ייתכן שהוא איש חביב, חייכן, גומל חסדים ומחלק מתנות לאביונים - אבל הוא הגדיר את מעשהו של בנו כ"תקיפת מנע" - ורעיון זה המופץ באמצעות הספר, הוא מסוכן. גם מאגר הנשק שנמצא אינו מצדיק רעיונות כאלה. בדבריו עוד כמה סכנות, אך לא אכנס עכשיו לפירוט נוסף משום שתגובתי כבר מתארכת מאוד. בדבריו של עו"ד נפתלי ורצברגר לעניין נחשון וולס, המובאים גם הם בספר - ניכר כי הצדקת רצח היתה קיימת בקרב מושב הלצים הללו עוד לפני הטבח. הטבח רק תיגבר אותה מהצדקה להערצת קודש. מה אגיד לך, בכל זאת - אנשים קצת מסוכנים, שאין לדעת מי מהם וכמה מהם יממשו את הזיותיהם לכשייקרה על דרכם הרגע. היריעה תקצר ולא אביא עכשיו עוד דוגמאות מן הספר ומעוד מקורות - דוגמאות עם *שמות*, ועם הסברים מדברי האנשים עצמם ולעיתים גם ממעשיהם. ואינני יודעת למה יכוונו דבריך - "...הם פחות מסוכנים מהרבה מאוד אנשים בארץ הזאת." זה נוח מאוד לבשל דייסה חסרת פרצופים וזהויות של - "הרבה מאוד אנשים" - נוח ממש כמו - "תובל הכריח אותי...". |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אילו רצו רק להלל את מעשיו הטובים של גולדשטיין, יכלו לבחור שם קצת יותר הולם לספר. "ברוך טנאך", נניח. אבל הבחירה ב"ברוך הגבר" (הראה להם מה זה, התותח!), מעידה על כוונות העורכים. כמובן שכל החכמולוגים יזדרזו למרוח את הציבור בטיעונים של הוצאה מהקשר ושל קיום משמעויות אחרות לצרוף המלים, כשם שעושים זאת תואמיהם מש"ס בבואם לפרש את קללות הרבובדיה וכשם שעושים זאת תואמיהם המוסלמים בבואם לתאר את אהבת האדם שבמצוות הג'יהאד. אבל כל בר דעת יודע כי מי שמתעסק בחומרי נפץ ובאמת מעוניין להמנע מתאונות, מקפיד ככל יכולתו שלא להלך על הגבול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בא נצמצם את טענותי לשתיים: א) צמצום חופש הביטוי של הימין הקיצוני אינו נצרך וייתכן ואף מזיק לשיטתך. מי שמרגיש שהוא יכול לעסוק בתעמולה אינו גולש לפלילים. מי שסתמו לו את הפה יכול לעשות כל מיני דברים. בהתחשב בכך שכמות הארועים הוא קטן מאוד יחסית למצופה, וסתימת הפיות היא לא יעילה, אין הרבה מה להפסיד מבחירה בדרך שפויה וסובלנית. ב) התלהמות נובעת משני הצדדים. סתימת הפיות גורמת להתלהמות. ייתכן מאוד שהספר היה נראה אחרת אילו לא היו סותמים פיות. מיכאל בן חורין כתב שהחוברת ברוך פודה ומציל לא היה יוצא לאור אילולא העמידו אותו לדין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. "אין הרבה מה להפסיד מבחירה בדרך שפויה וסובלנית" האם דרך שפויה וסובלנית זה מתן לגיטימציה לתמיכה ברוצח? ב. "התלהמות נובעת משני הצדדים". בודאי, אין ספק שיש סימטריה מלאה בין תומכי הרוצח גולדשטיין לאלה שממונים על החוק בישראל. "סתימת הפיות גורמת להתלהמות". רגע, אמרת שכיום סותמים פיות וגם אמרת שכיום כמות הארועים של הימין הקיצוני היא קטנה, אז איך זה מסתדר? "מיכאל בן חורין כתב שהחוברת ברוך פודה ומציל לא היה יוצא לאור אילולא העמידו אותו לדין" אה.. אם מיכאל בן חורין כותב, מי אנחנו שנחשוב אחרת. לו הרי אין אינטרסים באותו עניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. דרך שפויה וסובלנית היא לא לסתום פיות. ב. לא היתה השוואה. לשאר דבריך אין לי כח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל שאתה לא מסביר את עצמך מספיק ביחס לדרך השפויה והסובלנית. כדאי להסביר את השקפתך כפי שנצטיירה כאן בכמה וכמה תגובות, ובייחוד בתגובות גולדשטיין, בעזרת דוגמה: נניח שאתה רואה מצד אחד של הרחוב רצח בפעולה, ובצד השני של הרחוב אדם אחד שסותם לאדם שני את הפה - מה אתה צריך לעשות? ובכן, אתה צריך: א. קודם כל לרוץ מהר אל זה שפיו נסתם ולעזור לו. ב. רק אחרי שעזרת לבעל הפה הסתום אתה צריך לגשת בנחת אל הנרצח, בתנאי שאתה בטוח שהוא יהודי, ולראות אם הוא כבר מת סופית או שעוד אפשר לעזור לו במשהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה הנמשל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מי שמרגיש שהוא יכול לעסוק בתעמולה אינו גולש לפלילים" נו באמת. מי שמפרסם חוברת שמהללת רצח על רקע לאומני, הוא פשוט מי שמבין שביצוע רצח כזה עלול לסבך אותו בצרות ש"סתם" פרסום חוברת לא יסבך אותו. כנראה די בצדק. במילים אחרות, הוא מייצר *תעמולה* הקוראת לביצוע פשע שהוא עצמו מפחד לבצע, ומקווה שיימצא אחר, פחות שקול בדעתו, שיבין כבר את הרמז. עידוד לרצח אינו נעשה לשם מניעת רצח. אתה מן הסתם לא באמת מתכוון לזה. Correct me if I'm wrong.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר גם לשאול כמה קברים של אנשים ישרים ותמימי דרך הפכו להיות השיקוץ ההוא שנבנה על קברו של השרץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם האייל לא יסגר עד אז, אולי יצא לנו בעוד שנתיים לקרוא איך יעקב מלמד סנגוריה על רב המכר הימני ''לגמור בשיא''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או ''הגואל את כלתו''. (''ויעש לה עריסה'') | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |