|
||||
|
||||
אני לא יודע, עוזי. אילו היה לי תלמיד אני חושב שהייתי בוחר עבורו משהו עם סיכויי-תגלית-מעניינת גבוהים קצת יותר1. לפני המאמר של ריפס ושות' לא הייתי מעז בכלל להציע עבודה כזו (גם אילו הבליח הרעיון בראשי, איכשהו), וגם אחרי המאמר, והפרכותיו, והפלת-ההפרכה, וניפוץ-הפלת-ההפרכה, אני לא חש שהערכת הסיכויים הסובייקטיווית שלי השתנתה. גם רמת העניין הציבורי והמדעי בהפרכה סופית ומוחלטת(?) של המאמר נראית לי, היום, מוגבלת למדי2. 1 משוואות מעל חבורות סופיות, נניח. או, אם מתעקשים על סטטיסטיקה בשירות החברה, משהו על כשלים סטטיסטיים במאמרים מדעיים. 2 שזה בהחלט נכון, אני מודה, גם למשוואות מעל חבורות סופיות. |
|
||||
|
||||
לא הייתי מעז לבזבז את זמנו של תלמיד מחקר על נושא כזה. אני מודה שזמן מה הרהרתי באפשרות לחזור על הניסוי בעצמי, אבל עכשיו, אחרי שראיתי באתר של דרור בר-נתן שבשנתיים-שלוש האחרונות בוצעו כמה ניסויי המשך, זה נראה לי מיותר. (2 אני משוכנע שהציבור היה מגיב אחרת, לו היה זוכה לקרוא על הקריטריון החדש לנילפוטנטיות כבר בהקדמה.) |
|
||||
|
||||
אם כולם מתעסקים רק בנושאים עם סיכויי-תגלית-מעניינת, מי מופקד על העבודה השחורה של סגירת הקצוות? |
|
||||
|
||||
Textbook writing must be one of the cruelest of self-inflicted tortures. (T.Y. Lam מצטט את Carl Faith בהקדמה ל- Lectures on Modules and Rings)
|
|
||||
|
||||
מי שמתעניין בסגירת קצוות (או שלא הבנתי את השאלה). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |