בתשובה ליעקב, 03/04/05 18:56
 |
|
 |
||
|
||||
 |
1. אכן התחלתי בדרכי, אבל הגעגועים לאידיאולוג, מורה דרך ואיש חינוך דגול ומופלא שכמוך החזירוני כלעומת שנסעתי והם מחזיקים אותי כאן באחיזת צבת. 2. נראה לי לא מתאים להיכנס ביניכם. אולי טעיתי. מכל מקום, על דבר אחד אני מסכימה אתך: אין ספק כי שמירת הסדר בנושאי הדיונים היא עניין בעל חשיבות לאומית מן המעלה הראשונה, ואני מתנצלת מעומק ליבי על כך שההצתה המאוחרת שלי הביאה לעבירה חמורה זו של איזכור מקרה רצח קולקטיבי פעוט וזניח בדיון הלא נכון. 3. לא שייך. 4. אולי היה זה תובל שהתחיל עם הכינוי ואולי אתה. ברם, בררררררם - מי שמציג את גולדשטיין כבחור טוב ואציל נפש נטו הוא אתה, לא תובל. מי שמציג את גולדשטיין כאחיה לגורל ותאומה הספרותי של דסי רבינוביץ' המסכנה (השאלה כבר איננה איך אתה לא מתבייש אלא איך זה שאני עדיין מופתעת שוב ושוב מחוסר הבושה שלך) הוא אתה, לא תובל. מי שמצייר תמונה לפיה אפשר לחשוב שהטובח ההוא בסך הכל שיחק במשחק מחשב או באיזה צעצוע למבוגרים ואופססס, קרתה לו תקלה זעירה שלא צריך לעשות ממנה סיפור גדול - הוא אתה, לא תובל. וגם מי שמציג את ה"חבר'ה" שהפכו את הנ"ל לקדוש כאילו היו חבר עוללים תמימים ומתוקים הוא אתה, לא תובל. 5. לא שייך. 6. לא שייך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
4) גבירתי החשמנית: א) הצגתי את גולדשטיין כבחור טוב, רק לצורך הדיון על גבולות חופש הביטוי. אמרתי, ואחזור ואומר, המעשה הוא מעשה נורא ולי אין יד ורגל בלהצדיקו. אולם אני מבין את המעשה - מדובר באדם טוב ויקר שהתמוטט נפשית ועשה מעשה מטורף במחשבה שהוא יציל את העולם. אין צורך לאמר שהוא לא הציל דבר. צר לי שתובל מכריח אותי לעמוד לצידו של גולדשטיין. אולם הרדיפה של מוקירי זכרו תוך סתימת פיות נוסח מדינה טוטאליטרית ללא שום סיבה נראית לעין (זאת הסיבה שהבאתי את 6), מכריחה אותי לעמוד ולהגן על חופש הביטוי שלהם. ב) ההשוואה בין דסי רבינוביץ ז"ל לברוך גולדשטיין הי"ד הוא אך ורק בדמיון שלך, וסליחה - חוסר הבנתך את הנקרא. תובל טען שהוצאת הספר לזכרו היה מעשה מיוחד של הערצת האיש ואני עניתי לו שאנשים רבים שמתים במיוחד בנסיבות טראגיות מוציאים לכבודם ספרים. ג) העובדות הם, ואל תתני לתקשורת השמאלנית לבלבל אותך, שהחברה של גולדשטיין או איך שלא תקראי להם, הם אולי אנשים רועשים ואולי מעצבנים אבל הם פחות מסוכנים מהרבה מאוד אנשים בארץ הזאת. פגיעה בחופש הביטוי (!!!!) כנגד אנשים אלו הוא כמעט טרוף. סתימת פיות על ידי המדינה היא פי אלף יותר מסוכנת מהסכנה של האנשים הללו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"צר לי שתובל מכריח אותי לעמוד לצידו של גולדשטיין" כנראה שיש לי כוחות מאגים ממש. איך אני מצליח להכריח אותך, אדם שסולד כל כך מהמעשה של גולדשטיין לעמוד לצידו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. פתגם שלזוויג-הולשטייני עתיק מאוד וחכם מאוד הושר במשפחתי בכל סדר פסח, למנגינת - "חד גדיא", ע"י סבתי, הישר משפתותיהן של סבות-סבות-סבות-סבות-סבותיה-סבותי. הפתגם אומר כך: "מרוב זיגזגים ופליק-פלאקים מפתיעים ומרתקים וטוויסטים עלילתיים מותחים ומסמרי שיער - הבנאדם, אם איננו הודיני ואיננו דן בראון - עלול ללכת לאיבוד בתוך לבירינת מעיו הנפתלים, לשכוח את שמו, לרדת מהפסים עוד יותר משירד כבר ממילא - ולבסוף להאשים את מיסטר X בכל צרותיו עלי אדמות" -- תחשוב על זה. ב. בתגובה 289038 אתה פותח ואומר: "ברוך גולדשטיין לא זכה בספר זיכרון בגלל מה שארע במערת המכפלה. הוא זכה בו, בגלל שהוא מת ואנשים אהבו אותו." -- טעות, יעקב, טעות או היתממות. גולד' זכה בספר הזיכרון בגלל *ההערצה הגדולה לטבח במערת המכפלה*. הדבר שזור בספר בכמה וכמה מקומות. הערימה הנאה של "עדויות" לטוב ליבו כאדם ולנפלאותיו כרופא אינה באה אלא לחזק את הרעיון כי אדם נפלא יכול להיות רוצח, כי רוצח יכול להיות אדם נפלא וכי מעשה רצח, אם וכאשר הוא משרת אג'נדה שהרוצח וסובביו מאמינים בה בכל ליבם - הוא מעשה קדוש. *זוהי* הסיבה להוצאת הספר. לו היה מת ממחלה או מתאונה ולא היה עושה את המעשה שעשה, ייתכן שגם כן היו מוציאים ספר לזכרו - אך אז היה הספר נראה לגמרי אחרת. ואחרי שני משפטי הפתיחה המוטעים האלה, אתה ממשיך ואומר (אותה תגובה): "ההוכחה היא שיש מאות אנשים שמתו וזכו לספרי זכרון, בייחוד אנשים שמתו בדמי ימיהם. למשל: ..." - ואז אתה מביא רשימה של חמישה אנשים שאינם עוד, כולם, טרם הוכח אחרת - אנשים מן הישוב שלא קיפדו חיי אחרים. אתה משווה וגוזר גזירה שווה בין הטובח לבין החמישה הן בתחום - "מתו בדמי ימיהם", והן בעניין - "מתו ואנשים אהבו אותם..." - ולכן זכו לספר זיכרון. בכך אתה עושה בדיוק את מה שאמרתי (השתמשתי בלשון ציורית מעט ועכשיו אפשט): אתה מגדף את שמם ומנאץ את זכרם. בחרתי בדסי ז"ל כדוגמה משום שעליה קראתי לא מעט ודמותה נגעה לליבי. על האחרים איני יודעת הרבה אך העקרון נכון בוודאי לגבי כולם. אני הבנתי *מצויין*, ואתה - האם הבנת את שלולית התיפלה שהגירה מקלדתך הלוקה בדיזנטריה? נראה שלא. נו טוב, למה כבר אפשר לצפות מאדם מבוגר שאינו לוקח אחריות לדעותיו ולפליטותיו, אלא מספר שמישהו הכריח אותו. מה המותחן הבא? - "החשמנית אשמה בכל. היא משכה אותי באוזן, בכוח, לרחובות ירושלים בירתנו הקדושה והמאוחדת לעולמי עולמים אמן, ושם נאלצתי שלא ברצוני לקצור חמישה פלסתינים - ע"מ להמחיש לה באופן מעשי ונראה לעין את נאמנותי לעקרון חופש הביטוי...". ג. אל תיתן ל*שום תקשורת* לבלבל אותך. מעריצי הטבח חלקם סתם רעשנים בלתי מזיקים וכמה מהם שקטים ומסוכנים. האב, ישראל גולדשטיין, שדבריו מובאים בספר - הוא אדם מסוכן. איני מכירה אותו - ייתכן שהוא איש חביב, חייכן, גומל חסדים ומחלק מתנות לאביונים - אבל הוא הגדיר את מעשהו של בנו כ"תקיפת מנע" - ורעיון זה המופץ באמצעות הספר, הוא מסוכן. גם מאגר הנשק שנמצא אינו מצדיק רעיונות כאלה. בדבריו עוד כמה סכנות, אך לא אכנס עכשיו לפירוט נוסף משום שתגובתי כבר מתארכת מאוד. בדבריו של עו"ד נפתלי ורצברגר לעניין נחשון וולס, המובאים גם הם בספר - ניכר כי הצדקת רצח היתה קיימת בקרב מושב הלצים הללו עוד לפני הטבח. הטבח רק תיגבר אותה מהצדקה להערצת קודש. מה אגיד לך, בכל זאת - אנשים קצת מסוכנים, שאין לדעת מי מהם וכמה מהם יממשו את הזיותיהם לכשייקרה על דרכם הרגע. היריעה תקצר ולא אביא עכשיו עוד דוגמאות מן הספר ומעוד מקורות - דוגמאות עם *שמות*, ועם הסברים מדברי האנשים עצמם ולעיתים גם ממעשיהם. ואינני יודעת למה יכוונו דבריך - "...הם פחות מסוכנים מהרבה מאוד אנשים בארץ הזאת." זה נוח מאוד לבשל דייסה חסרת פרצופים וזהויות של - "הרבה מאוד אנשים" - נוח ממש כמו - "תובל הכריח אותי...". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אילו רצו רק להלל את מעשיו הטובים של גולדשטיין, יכלו לבחור שם קצת יותר הולם לספר. "ברוך טנאך", נניח. אבל הבחירה ב"ברוך הגבר" (הראה להם מה זה, התותח!), מעידה על כוונות העורכים. כמובן שכל החכמולוגים יזדרזו למרוח את הציבור בטיעונים של הוצאה מהקשר ושל קיום משמעויות אחרות לצרוף המלים, כשם שעושים זאת תואמיהם מש"ס בבואם לפרש את קללות הרבובדיה וכשם שעושים זאת תואמיהם המוסלמים בבואם לתאר את אהבת האדם שבמצוות הג'יהאד. אבל כל בר דעת יודע כי מי שמתעסק בחומרי נפץ ובאמת מעוניין להמנע מתאונות, מקפיד ככל יכולתו שלא להלך על הגבול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בא נצמצם את טענותי לשתיים: א) צמצום חופש הביטוי של הימין הקיצוני אינו נצרך וייתכן ואף מזיק לשיטתך. מי שמרגיש שהוא יכול לעסוק בתעמולה אינו גולש לפלילים. מי שסתמו לו את הפה יכול לעשות כל מיני דברים. בהתחשב בכך שכמות הארועים הוא קטן מאוד יחסית למצופה, וסתימת הפיות היא לא יעילה, אין הרבה מה להפסיד מבחירה בדרך שפויה וסובלנית. ב) התלהמות נובעת משני הצדדים. סתימת הפיות גורמת להתלהמות. ייתכן מאוד שהספר היה נראה אחרת אילו לא היו סותמים פיות. מיכאל בן חורין כתב שהחוברת ברוך פודה ומציל לא היה יוצא לאור אילולא העמידו אותו לדין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. "אין הרבה מה להפסיד מבחירה בדרך שפויה וסובלנית" האם דרך שפויה וסובלנית זה מתן לגיטימציה לתמיכה ברוצח? ב. "התלהמות נובעת משני הצדדים". בודאי, אין ספק שיש סימטריה מלאה בין תומכי הרוצח גולדשטיין לאלה שממונים על החוק בישראל. "סתימת הפיות גורמת להתלהמות". רגע, אמרת שכיום סותמים פיות וגם אמרת שכיום כמות הארועים של הימין הקיצוני היא קטנה, אז איך זה מסתדר? "מיכאל בן חורין כתב שהחוברת ברוך פודה ומציל לא היה יוצא לאור אילולא העמידו אותו לדין" אה.. אם מיכאל בן חורין כותב, מי אנחנו שנחשוב אחרת. לו הרי אין אינטרסים באותו עניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. דרך שפויה וסובלנית היא לא לסתום פיות. ב. לא היתה השוואה. לשאר דבריך אין לי כח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל שאתה לא מסביר את עצמך מספיק ביחס לדרך השפויה והסובלנית. כדאי להסביר את השקפתך כפי שנצטיירה כאן בכמה וכמה תגובות, ובייחוד בתגובות גולדשטיין, בעזרת דוגמה: נניח שאתה רואה מצד אחד של הרחוב רצח בפעולה, ובצד השני של הרחוב אדם אחד שסותם לאדם שני את הפה - מה אתה צריך לעשות? ובכן, אתה צריך: א. קודם כל לרוץ מהר אל זה שפיו נסתם ולעזור לו. ב. רק אחרי שעזרת לבעל הפה הסתום אתה צריך לגשת בנחת אל הנרצח, בתנאי שאתה בטוח שהוא יהודי, ולראות אם הוא כבר מת סופית או שעוד אפשר לעזור לו במשהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה הנמשל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מי שמרגיש שהוא יכול לעסוק בתעמולה אינו גולש לפלילים" נו באמת. מי שמפרסם חוברת שמהללת רצח על רקע לאומני, הוא פשוט מי שמבין שביצוע רצח כזה עלול לסבך אותו בצרות ש"סתם" פרסום חוברת לא יסבך אותו. כנראה די בצדק. במילים אחרות, הוא מייצר *תעמולה* הקוראת לביצוע פשע שהוא עצמו מפחד לבצע, ומקווה שיימצא אחר, פחות שקול בדעתו, שיבין כבר את הרמז. עידוד לרצח אינו נעשה לשם מניעת רצח. אתה מן הסתם לא באמת מתכוון לזה. Correct me if I'm wrong.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר גם לשאול כמה קברים של אנשים ישרים ותמימי דרך הפכו להיות השיקוץ ההוא שנבנה על קברו של השרץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם האייל לא יסגר עד אז, אולי יצא לנו בעוד שנתיים לקרוא איך יעקב מלמד סנגוריה על רב המכר הימני ''לגמור בשיא''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או ''הגואל את כלתו''. (''ויעש לה עריסה'') | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השמיעו עכשיו ברדיו שסרט המציג את היטלר באור אנושי יוצג בישראל. ואני שואל, האם סרט שמציג את גולדשטיין באור אנושי יוכל להיות מוצג בישראל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בערוץ 2 מוקרנת ברגעים אלה כתבה המסבירה כיצד המפיצים בארץ עברו לבטים רבים וערכו הקרנת נסיון (אולי יותר מאחת) ובה שמו באולם הכניסה קלפיות, ע"מ שהקהל שצפה בסרט יביע את דעתו האם ניתן יהיה להפיץ את הסרט להקרנה מסחרית מבלי להסתכן בפגיעה ברגשות. המפיצה, נורית שני (לא בטוח שקלטתי את השם), דיברה על רגישותה בעניין זה ועל אי רצונה לפגוע ולהכאיב. בעוד שישים שנה אתה מוזמן לעשות ניסוי דומה עם סרט על גולדשטיין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם גולדשטיין והיטלר שקולים אצלך, משהו אצלך לא בסדר. יחס זמנים השווה ליחס מספר ההרוגים הוא עדיין לא הוגן כלפי גולדשטיין אבל אני מוכן לוותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, סליחה, שכחתי שגולדשטיין רצח בסך הכל עשרים ותשעה, שזה ממש כלום, ועוד ערבים - כך שזה בכלל לא נחשב. יאללה - רוץ תעשה סרט על הרופא המסור והאיש האהוב. ובעצם - למה להיות אתך כאלה קטנוניים, אתה באמת לא חייב להזכיר את זה שהוא עשה גם עוד משהו חוץ מלרפא ולאהוב. אחר כך תוכל להגיד - ''עשו עליו סרט כי הוא מת ואנשים אהבו אותו'', בדיוק כמו אלברט שוייצר, כמו האחות תרזה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש סיכוי שהחשמן הבא שייבחר לאפיפיור, יהיה אשה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי יודע, האגדות מספרות שכבר היתה אחת כזאת - האפיפיורית יוהנה, במאה התשיעית. וגם רומאן נכתב עליה: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שם המחברת של אותו רומאן הוא... הולם, לכל הפחות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 70852. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי שאחד המועמדים המובילים הוא בכלל יהודי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם צריך שתהיה חשמנית. לעניות דעתי, תהיה רבה אורתודוקסית לפני שתהיה אפיפיורית 1. 1 אבל אני, אני אופטימית. וסבורה שתוך 20 שנה יהיו רבות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ו,ג המדלה את הגפן על מקצת אפיפירות, לא יביא זרע תחת המותר; ואם הביא, לא קידש. ואם הלך החדש, אסור. וכן המדלה על מקצת אילן סרק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפיפיירות, אליבא דקהתי, הם קנים סרוגים על גבי עמודים, ועליהם מגדלים גפנים מטפסות. מה עניינם לדיני אפיפיור? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע. את זאת שהזכרת את האפיפירות. אני רק הבאתי את המקור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הזכרתי אפיפיורית, שהיא אשה המכהנת כאפיפיור. לעניות דעתי ההלכה לא מתעסקת בהלכות מינוי כהנים לעבודה זרה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |