בתשובה לממי לביא, 01/03/00 13:34
 |
|
 |
||
|
||||
 |
קביעתך בנושא החילוני ה-"עצלן" פזיזה משהו. אני "עצלן" שכזה, אך איני ממהר לקפוץ ולדרוש הסרת כל ההגבלות ממני. אני מוכן לקבל, בשמחה ו/או כאב, כל הגבלה *הגיונית* המשרתת את המדינה ואת אזרחיה. אינך יכול לטעון כי איסור מכירת מוצר זה או אחר (למעט במקרה של מוצר מסוכן או מזיק פיסית) משרת איזשהו אינטרס פרט לרגשותיך האישיים ביותר. אולם אם ננסה להתאים את החוק לרגשותיהם של כל בעלי הדתות השונות, הכתות, האמונות וההוכחות החותכות לקיומם של חייזרים בכנסת - או אז יהיה כאן אותו תוהו ובוהו שתיארת. עדיין אתה מניח, בעקשנות מה, כי קיימת סימטריות בין דרישות החילוניים לדרישות הדתיים. לא כך הוא. שלוש דוגמאות שונות: 1. הגניבה אסורה. יוצא מכך - אסור לי לגנוב ולהתעשר חיש קל. אולם, אני יודע גם כי (תאורטית) רכושי שלי לא יגנב, או לפחות יעשה מאמץ גדול מצד המדינה על מנת למנוע זאת או להעניש את הגנב. כלומר - זהו חוק המגביל אותי את תורם לי. כנ"ל לגבי רוב חוקיה של מדינה מתוקנת. 2. אסור לי לסוע בשבת ברחבי ישוב דתי (נניח) - אני מוגבל, אולם מכבד את זכותו של ציבור אנשים שהתאגד במקום מסוים לקבוע חוקים מקומיים מסויימים. ברור לחלוטין כי נסיעה שכזו, בהתחשב באוכלוסית המקום, הנה הטרדה גרידא. 3. אסור לי לקנות לחם במקום מגורי, בישוב חילוני או מעורב, בפסח - אני מוגבל *ללא שום הצדקה*. אין שום סיבה בעולם למנוע לחם מפי עקב אמונתך, רגשותיך, מה שלא יהיה. משול הדבר למקרה בו אני דורש ממך להמנע מקניית נרות שבת היות ואני מאמין כי השעווה מרגישה את כאב השריפה. לסיכום, שוב: אין סימטריה בין דרישות הדתיים לדרישות החילוניים. דרישות הגיוניות מקובלות עלי. דרישות לא הגיוניות, הנובעות אך ורק מ-"רגש" זה או אחר - ראוי שיעלמו מעל פני החוק. לטובתי ולטובתך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
קיים היום חוק הקובע שאסור שדגל ישראל יגע בריצפה. האם אתה מוצא בו הגיון? האם אתה בעד לבטלו? האם אתה חושב שהוא נובע ממשהו אחר חוץ מ"רגש"? והבה נלך רחוק יותר - דגל ישראל מורכב כולו מסממנים דתיים (טלית ומגן דוד). האם אתה בעד לשנותו? ואת סמל הכנסת (מנורת ששת הקנים)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי מטופש במקצת, חוק הדגל והרצפה. לא ממש אכפת לי, כך או כך. הייתי מעוניין גם לראות כיצד נאכף חוק זה. נשמע משעשע למדי... בכל אופן, מובן וברור שחוק זה מבוסס על רגש ואינו הגיוני. לו היה נתן להפנות את יתר-החשיבות המיוחסת לדגל המדינה לאפיקים חיוביים יותר, אולי לא היינו משלמים כל כך הרבה בעד חשמל, למשל. גם צורתם של סמלים לא גורמת לי לאיזושהי עווית מיוחדת. אני מעדיף להיות מעשי. אני מוכן ללכת לקראתך ולאסור על בחורות ערומות ע"ג סמלי המדינה השונים. אני מוכן לאיסור מחמיר זה היות ואני יודע שפרנסת הבחורות הנ"ל לא תפגע כתוצאה מכך, וממילא רוב חברי הכנסת שלנו נראים כאילו לא יוכלו להעריך אמנות מסוג זה. בכל מקרה, החוק שהבאת אינו דוגמה טובה. הבן - אין לי התנגדות לדת. אין לי התנגדות לסממן דתי זה או אחר - אני שמח לאכול סופגניות ואזני המן, למשל, ועודף החגים היהודיים תמיד עשה לי טוב בלב - ביחוד בתקופת התיכון. ההתנגדות שלי היא ל*כפיה* של חוק כזה או אחר על אדם שאינו מעוניין בו, כאשר אי-קיום אותו חוק אינו גורם כל נזק לאדם אחר (למעט נזק "רגשי" - שעל פיו פשוט לא נתן לפעול, אם נרצה לשמור על מעט שפיות). יש הרבה חוקים כאלה, וחלק מהם אינו קשור לדת כלל וכלל - אולם לדת חלק עיקרי בהם, ועוד ידה נטויה. לסיכום: חוק צריך להיות מבוסס על שכל, לא רגש. למהדרין: על שכל ועל רגש. בשום פנים ואופן לא על רגש בלי שכל. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |