בתשובה לבת שלמה הפלמונית, 29/03/05 14:39
 |
|
 |
||
|
||||
 |
1. "מומחים" כאינטרסנטים בלבד: כל שיטה שרואה את הביקוש למשהו כקנה המידה לערך שלו ולצורך בו צריכה להוריד את קרנם של המומחים והאליטות, ולהחליף אותם ב"קול ההמון". אם היינו מקבלים את הקביעה שיש משהו מעבר ל"קול ההמון" ושהמומחים יכולים להדריך אותנו שלא בהסתמך על אינטרסים אישיים, היה זה אך הגיוני להתערב בכוחות השוק על-מנת שהביקוש למשהו לא יקבע את ערכו וקיומו. התוצאות של הלך המחשבה הזה ברורות, ואנחנו מתחילים לראות אותם עכשיו: נתניהו יוצא נגד "האליטות" באוניברסיטאות, בועדת דברת ישבו אנשי עסקים ואף לא מורה אחד, חוק הג'ובים ועוד. 2. "זלזול בעובדי ציבור": לדעתי, התהליך הוא דו-כיווני. אם עבודה למען הציבור נתפסת כסוג של שליחות, כמשהו בעל ערך גבוה יותר מרק "לעשות כסף" (ועד כמה שזה ישמע מוזר, הכרתי אנשים, בעיקר מהדור של סביי וסבתותיי, שחשבו כך), אז אנשים טובים יבואו לשירות הציבורי, ואנשים שנמצאים שם כבר יעבדו מתוך תחושת גאווה וישתדלו לתת את המירב מעצמם לטובת העבודה. מנגד, אם המעסיקים שלהם (הממשלה) רואים בהם טפילים ומתבטאים כך, כנראה שאין לזה הרבה סיכוי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי (2) - אמת ויציב, וכל המוסיפה גורעת. לגבי (1) - ההתנגדות וההתנכלות לאליטות האינטלקטואליות היא בעייתית בהחלט, אבל תהיה זו תמימות יתרה להניח שהאקדמיה היא חסרת פניות. ראה הטענות (המוצדקות, לדעתי) בדיון על פרידמן: גם שם בעלי המאה הם, במובנים רבים, בעלי הדעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. אף אחד לא חסר פניות. אבל בניגוד לדגמים פשטניים שמדי פעם מוצגים כאן, האדם הוא יצור מורכב. יש בו עירוב של טוב ורע. אנחנו, כחברה, יכולים להציב אידאלים של טוב ושל צדק לבני החברה ולשאוף אליהם. אף פעם לא נצליח להיות טובים לגמרי (כי האדם גם רע מטבעו, וזה מאבק יומיומי), אבל גם להיות טובים קצת זה משהו, ולשאיפה עצמה יש ערך. אנחנו יכולים גם להחליט שאנחנו מוותרים על השאיפה להיות טובים כי באדם יש גם רוע, ולצווח ''טוטליטריות סטאליניסטית'' כל פעם שמישהו מנסה לחשוב איך אפשר ליצור חברה טובה וצודקת יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדבריי על חוסר פניות לא התכוונתי להציב שיפוט ערכי במקרה זה, ולכן גם לא להאשים אף אחד ברוע או בכוונות זדון. הנקודה היא רק בזה, שאנשים פונים לתחומים מסוימים ועושים מחקרים מסוימים, בין השאר, על פי האפשרויות העומדות בפניהם. כלומר, במקרים רבים - על פי השאלה למה יקבלו מימון, מה יקדם את מעמדם, מה יבטיח להם קביעות וכו'. זה לא רע, זה אנושי. אבל זה משפיע במידה רבה על תוצאות המחקר. לא נראה לי שיש בזה, חלילה, כדי לפסול כל התקדמות אקדמית, ואפילו לא אחת מהן - אלא רק כדי לנקוט זהירות מסוימת בקדושתן. חוצמזה - אני חותמת על כל מלה שלך. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |